בננות - בלוגים / / חיילים אילמים בצבא הבוווווווו
אני והעיר הקדושה
  • רונית בר-לביא

    חוזה השכירות שלי מצביע על כך שאני מתגוררת כרגע בירושלים. זה אומר שחם לי בקיץ אבל נסבל, שאני מוצאת את עצמי חלק ממיעוט קיצוני ומסוכן שהולך ונכחד בעיר הזו, שאני מעדיפה שקט כפרי ופסטורלי על פני צפיפות ורעש של עיר, שאין לי יותר מושג ממקומות חדשים לבילוי בעיר הזו, כי הפסקתי לחלוטין לצאת בה, ושבאופן כללי אני עדיין מעדיפה כאן על פני שם, אולי כי שם יותר פיח ויותר לחות ויותר רעש וצפיפות ולחץ, ונכון שגם הרבה יותר בנים שהם סינגלים ושווים לכאורה וכל זה, אבל כשיש הרבה ממילא לא מוצאים, אז מה רע לי פה בינתיים עם כל הנזירים המורמוניים,  הנוצרים-אוהדי-ישראל, המשיחיים למיניהם מכל קצוות תבל, ונציגי העיתונות-העוכרת-ישראל מכל אירופה רבתי ?? אחרי הכל, כשאת יורדת לך בכפכפים לקנות לחמנייה ושוקו בפיצוציה בתל אביב, איזה מיזוג אתני  כבר נכון לך ? מקסימום פועל רומני דלוח לרפואה. אבל בירושלים, כל גיחת סרק לרחוב מניבה מיזוג גלויות שלם שמהווה עילה לועידת פסגה אזורית לפחות. אז מי אני שאוותר על כובד אחריות שכזה, שלא להזכיר, על ההנאה המשונה שבזכות לגור במקום הדומה ביותר לעזה, בתחומי הקו הירוק ?? ובכן, לא אני. לא ולא. על כך ועוד, בטורים הבאים.

חיילים אילמים בצבא הבוווווווו

 

 

 
היא אוטמת את אזניה
וצועקת "בווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו"
ואחר כך שוב ושוב
ותוך כדי דורשת הקשבה ומענה והתייחסות.

כשמישהו מנסה להגיב או לענות ואז לגמור עם זה,
היא בדיוק לא מקשיבה,
את אוזניה ממשיכה לסתום
ולקשקש ב"בוווווובווווווווווווווווווווובווווווווווווווו",
ואז שואלת למה אף אחד אינו עונה.

ושוב צריך לחזור על זה.

זה קשה,
הם לא יכולים יותר
עם הניצול הזה,
גם להם יש רגשות,
גם הם קצת בני אדם.

אבל מה זה משנה מה שהם חושבים,
כשאין מצב שהיא תכיל
את מה שנאמר לה,
וילדות שלמה מאחוריה,
לעולם אינה נגמרת.

כשיש מצעד שלם של ארועים וחלומות וגם דמויות,
ומלאי עבר וכל מיני משמעויות,
וכולם תמיד עומדים אצלה כמו חיילים
למסדר ה"בוווווווווווווובוווווווווובווווווווו"
שלעולם אינו נגמר,

רק הם
נוכחים ונפקדים,
תמיד מאזינים
ולעולם כמעט
אינם זוכים להישמע,

הרי הם חיילים אילמים בצבא ה "בוווווווווווווווווווווווווווווו" שלה.

והיא אוהבת עד אין סוף

גם הם מלידה ועד בכלל 
לנצח
אוהבים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

5 תגובות

  1. יעל ישראל

    יפה רוניתוש. אהבתי. גם הקצב טוב. משהו זורם. חודר.

    • לא כיף להיות החיילים שלה ואם היא עוד אפילו האמא שלהם …מי יצילם?
      מאידך הידיעה שהיא כזאת בווווווווו קיצונית יכולה . פשוט לא להיות כמוה.

  2. רונית בר-לביא

    תודה,
    יעל מירי ואיציק.

  3. אחלה שיר רונית.
    כרגיל.
    אהבתי.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונית בר-לביא