אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
אל חנות הצעצועים ההיא שעל הדרך,
נכנסת גברת-עם-סלים,
כתף, חזה, שיער, מחשוף וירך.
אני צריכה משהו בשביל בן הפעם, אחיין שלי. פשוש שלי. חידה.
מה קונים לבן ?
תראי פה פאזלים ושם מכוניות, משאיות ורובוטים כסופים,
בנים אוהבים דברים שזזים.
אפשר גם חכה עם דגים ששוחים ולוייתן כזה,
ספיידרמן ובוב הבנאי או חלוץ של חלל נמתח בקפיץ,
ובאופן כללי הייתי ממליץ,
לכי על שמות מותגים. ילדים אוהבים את זה.
חצתה את החנות וצעדה אלכסונית אל אגף המכוניות, בראשה תוכנית.
הן היו כל כך נוצצות, אדומות וכחולות ונורא נקיות.
מיששה בידיה את האדומה מכולן, מתאהבת.
דבר כזה עוד לא קרה לי, היא חושבת.
"מה היא יודעת לעשות ?"
"היא…." השתדל המוכר, "כשאת לוקחת קצת אחורה, נוסעת קצת קדימה".
"וזה הכל ?"
"זה הכל, אבל יש עם שלט, הילד בטוח יידע להפעיל,"
"לא משנה באיזה גיל".
לראשונה בחייה הרימה הגברת
מכונית בצבע תכלת.
אחזה בשלט, והרגישה איך כמעט היא עוד מעט.
וקדימה ואחורה וימינה וגם שמאלה,
המוכר מדגים.
ושלושה גברים כרסתנים,
מיישירים מבט מתאווה, מבט ידעני, מבט שגואה,
חוצה גברים מ 8 עד 80,
לא מתרשמים.
"היא מסתובבת גם במקום ?"
"לצערי לא", הצטער המוכר.
"לא מסתובבת במקום ? טחחחח, איזה על הפנים",
"ממש טראנטה, גרוטאה של מוסכים".
אין ספק שהמכוניות עם השלט נועדו לרווחת האבא, הדוד והסבא. חחחח
לכאורה,
אבל לאחרונה גיליתי עד כמה מתאוות גם הילדות הקטנות (והגדולות) לכאלה.
טוב, רונית, כיסינו בנים.
ומה אוהבים פלסטינים מהמשולש?
:))
כן, הבנתי, אמיר.
אבל רציתי תגובה על השיר, אם אפשר.
האמת שחשבתי בכיוון קצת כחול עם ה"משולש" שלך.
כחול, מה? שובבה שכמותך!
טוב אז ברור שהמשולש לא מספיק. היא צריכה לזוז – קדימה, אחורה. ואם היא לא זזה ולא מסתובבת – בטח לא שווה.
אבל לא נורא. בזכות זה שלכבוד שבת חיברת את הפלסטינים למשולש הזה, יצאת חסידת אומות העולם ועם נפש יפה וזכה.
ולא לריב פה בפוסט שלי !!
מותר בדיחה אבל די.
ונשים אוהבות – לא חשוב איזה – העיקר שיהיו אדומות.
לגמרי, האדומות הכי יפות,
מתאימות ללק ברגליים
🙂
דווקא היתה גם קריצה כזו בשיר,
חשבתי שקולטים.
הרגת אותי אמיר.
שיפצתי, נא קראו שוב,
עוד מעט שבת ….
:))
מצחיק.
זה מזכיר לי שאומרים לי "בעלך כבר יבין" כשמתחילים לדבר על דברים ש"גברים אוהבים".
תודה, שירי מאמי.
לי לא אומרים בעלך כבר יבין,
אני באה לבד.
אבל תמיד מופיע איזה כרסתן שמשחק את תפקיד הגבר.
ואח שלי נדהם כשאמרתי לו קניתי מכונית-עם-שלט, אמר לי שמעולם לא שמע ממני את צמד המילים הזה קודם ….
תמיד יש אחד כזה.
אני ובעלי בדיוק קנינו רכב ושמתי לב שתמיד שנכנסנו לסוכנות רכב, פנו אליו בכל דבר, כאילו אני אוויר.
לכי לבד להום סנטר- לרוב את אוויר (אלא אם כן את במחלקת המגבות והקשקושים לבית).
אם בסוף פונים אלייך מדברים לאט ושואלים שוב ושוב את אותה שאלה – את רוצה רשת 1X3?????
אני – כן!
זאת אומרת מטר אחד על שלושה מטרים????
אני – כן!
(ומה חשבת – שאנחנו מדברים על מילימטרים????*
מבט חשדני והוא פונה לחתוך את הרשת. חושב שאולי היה עדיף שאתייעץ עם בעלי במעשה הרה גורל כ"כ.
כן, כמה שיותר דגנרט,
ככה יותר שוביניסט.
אני אישית עושה עם זה ניסיונות והיו לי כבר כמה הצלחות בנושא..
פשוט מזעזע!
לפעמים הם פשוט ממש סתומים ותמימים שלא נעים לי להעיר להם.
כן, סה"כ חבר"ה טובים,
אלה שזה גלוי אצלם, זה עוד טוב.
המפחיד יותר זה הכאילו-נאורים,
שפתאם מפציצים לך במהזה אפליות.
בנים אוהבים בנות שזזות, בנות אוהבות בנים שנשארים. רוב הבנות לא זזות. רוב הבנים לא נשארים. בנות לא יודעות להעביר הילוך. והבנים יודעים גם יודעים. בן לוקח בת, ואין הבנה. התוצאה הסופית היא תמיד תאונה (מי נתן לך רשיון, יא זו נ..הגת זו?)
בנות אוהבות בנים אמיצים …
לפחות אני.
וגם נשים אמיצות,
שלא מסתתרים מאחורי תדמיות.
אבל יאללה, אחלה משפטים, אין לי בעיה עם הקלילות של הסטיגמות.
בנות לא יודעות לעשות רוורס שלא יפגש עם איזה עמוד.
בנים בטוחים שהאור האדום ברמזור זו קונספירציה אישית נגדם. בטוח שהמיצובישי שלהם תשבור את מחסום הקול.
:))) מיכל.
יש את הבדיחה על דף התמרורים והפירושים להם.
אני זוכרת לגבי הרמזור(זה היה באנגלית):
אור ירוק: GO !!!
אור מתחלף מירוק לצהוב: GO !!!
אור צהוב: GO !!!
אור אדום: OH, WELL …
(נו, טוב …)
גדול!
זה נכתב על ידי אמריקקים שגרים בארץ ומתנשאים על הישראלים,
הם כתבו דף פירושים לתמרורים עבור ישראלים …..
אבל מהזה מעולה.
אני זכור שהבת שלי הייתה קטנה, בת שנתיים בערך, חיפשתי עבורה בחנות כזו משחק מאתגר.
המוכר אמר לי: אתה רוצה לפתח אותה, תן לה כסף, כסף נקי, זה הכי מפתח.
האמת: זה משפט לא רע בכלל.
נהניתי מהקטע.
גדול!
נכון…. כסף הכי מפתח את הבנאדם.
:))
במיוחד כסף לפסיכולוג 🙂
ואיזה מתוק זה אבא שמבקש בחנות צעצוע אתגרי לבתו בת השנתיים.