בננות - בלוגים / / ספונג'ה (שיר בדיוני)
אני והעיר הקדושה
  • רונית בר-לביא

    חוזה השכירות שלי מצביע על כך שאני מתגוררת כרגע בירושלים. זה אומר שחם לי בקיץ אבל נסבל, שאני מוצאת את עצמי חלק ממיעוט קיצוני ומסוכן שהולך ונכחד בעיר הזו, שאני מעדיפה שקט כפרי ופסטורלי על פני צפיפות ורעש של עיר, שאין לי יותר מושג ממקומות חדשים לבילוי בעיר הזו, כי הפסקתי לחלוטין לצאת בה, ושבאופן כללי אני עדיין מעדיפה כאן על פני שם, אולי כי שם יותר פיח ויותר לחות ויותר רעש וצפיפות ולחץ, ונכון שגם הרבה יותר בנים שהם סינגלים ושווים לכאורה וכל זה, אבל כשיש הרבה ממילא לא מוצאים, אז מה רע לי פה בינתיים עם כל הנזירים המורמוניים,  הנוצרים-אוהדי-ישראל, המשיחיים למיניהם מכל קצוות תבל, ונציגי העיתונות-העוכרת-ישראל מכל אירופה רבתי ?? אחרי הכל, כשאת יורדת לך בכפכפים לקנות לחמנייה ושוקו בפיצוציה בתל אביב, איזה מיזוג אתני  כבר נכון לך ? מקסימום פועל רומני דלוח לרפואה. אבל בירושלים, כל גיחת סרק לרחוב מניבה מיזוג גלויות שלם שמהווה עילה לועידת פסגה אזורית לפחות. אז מי אני שאוותר על כובד אחריות שכזה, שלא להזכיר, על ההנאה המשונה שבזכות לגור במקום הדומה ביותר לעזה, בתחומי הקו הירוק ?? ובכן, לא אני. לא ולא. על כך ועוד, בטורים הבאים.

ספונג'ה (שיר בדיוני)

 

 

 

 

 
אחחחחחח, לנקות הדירה.

לקרצף פאנלים,
למרק המצפון,
לנער שטיחים מלאי פירורים מעל השכנים,
להרעיד עם שואב את כל השיכון.

לענות לאמא מהר
להגיד שאת לא יכולה לדבר,
את עכשיו עסוקה בניקוי יסודי,
נשבעת? נשבעת, אלוהי כל הספונג'ות היום הוא עדי.

להכיר חפצים שונים מקרוב,
ליצור יחסים.
באמת לא ידעתי שהיינו כל כך קרובים,
לו הכרנו בזמן,
אולי היה כאן פחות בלאגן.

ועכשיו הכל הכל להרים,
כסא ומגבת ואוסף בצלים,
להעביר מטאטא בכל פינה ותחתית,
להרגיש שוב שיש לכל זה תכלית.

ובסוף, רטיבות מרעיפה על כל חדר.
נדיבה וחמה, של לימון ולבנדר,
גם קצת עץ התה שפכתי בפנים,
להגביר את השפע בביתי החמים.

עכשיו
בכסא מתנדנד
מנוחת הלוחמת,
צופה בסמרטוט שתליתי, דולף,
אף הרהור לא טורד,
שום דבר לא חולף,
אין אף שכן שבא להתלונן,
אידיליה ברוכה ישובה על מרפסת,

אפילו ששוב בעצמה מתכנסת,
אפילו ששוב בשיניה כוססת.

 

 

 

 

 

20 תגובות

  1. רונית, אחרי כל ההתעסקות המשעשעת, בשתי השורות האחרונות מתחיל שיר שיבדוק מי זו שם פנימה. לא שווה?

  2. שירי רבר

    אוי רונית, רק את מסוגלת לכתוב שיר על ספונג"ה. חולה על הקטע שלך.

    שירי

    • רונית בר-לביא

      תודה, שירי.

      האמת שאני רוצה לעשות את השיר קצת יותר פרסונאלי, ממש לדבר על מוצרי הניקוי וכל זה.

      אולי אצרף אחר כך שיר אחר שלי שעושה את זה.

  3. מתנגן נחמד ביותר.

    • רונית בר-לביא

      תודה איציק.

      את השיר כתבתי בתום מתקפת ניקיון קלה של בערך שעה, והוא עצמו עשה לי חשק ליותר אז חזרתי לסמרטוטים …..

      איזה כייף זה כשזה כבר קורה.

      • מירי פליישר

        את משהו ואת השיר ביחד עם שירי אני רוצה לשמוע כשאני יושבת או בסטודיו ו…אבישי מנקה בכיף.

  4. כמעט עושה טעם לדבר — כמעט.

  5. כל הכבוד
    סוף סוף עושים כבוד למלאכה שמביאה לנו המון סיפוק
    צהוב או כחול?
    יכול להיות להיט ל… סנו !

    • מיכל ברגמן

      איזה שיר כייפי.
      כשנחה עלי הרוח (פעם ב…) זה באמת תיעול נהדר של אנרגיות וסיפוק מיידי בצדו.
      לרוב הרוח נחה לכיוון פנטזיה על סוכנת בית.

  6. יעל ישראל

    רוניתוש, אני לא מסוגלת להגיב מרוב שעדיין המומה מתמונת הפלייבוי ששיחקת לנו כאן!!!!!!!!! יה נמרה!!!!!

    • רונית בר-לביא

      תודה, יעלה.
      למרות שאיזה נמרה ואיזה נעליים, זו תמונה שלי קמה משינה, מתאוששת …

  7. רונית בר-לביא

    כוסאמממממממו על הגרשים בכותרת כאן

  8. זה כמו מצלמת ווידאו שמקליטה את המחשבות שלך
    אני איתך, עושה עושה, לפעמים לא מספיקה להתכנס
    להתראות טובה

  9. יוסף עוזר

    הספונג"ה שאמא שלי עשתה, הפכה אצלי בשיר, למשהו שונה לגמרי:

    כשאמא היתה עושה ספונג"ה

    הִיא הָיְתָה אוֹמֶרֶת אַל תַּעַבְרוּ
    שֶׁלֹּא יִהְיוּ עֲקֵבוֹת
    עוֹד מְעַט הִיא הוֹלֶכֶת לְאַל חֲזֹר
    שָׁם הַכֹּל שָׁטוּף וְנָקִי
    וּכְמוֹ הַיְּרָקוֹת שֶׁל דָּתִיִּים: בְּלִי תּוֹלָעִים
    וְשָׁם אִמָּא תֶּאֱסֹף אֶת כָּל הָעֲקֵבוֹת שֶׁלָּנוּ
    שֶׁהִרְגִּיזוּ אוֹתָהּ
    וַאֲנִי אֶתְהַלֵּךְ עַל צַעֲקוֹתֶיהָ
    עַל נִקְיוֹנוֹתֶיהָ
    כָּל חַיֵּי אדר תשסז

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונית בר-לביא