אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
נשמת כבר היום,
שאת ככה אוכלת וכך מדברת כאילו אין מחר ?
לא נשמתי, לא עמוקות,
וזה לא הריאות,
זה אני וכתפיים קפוצות
מאימה או אולי מזעם עצור.
אז לא נשמת עוד היום ?
לא מצליחה,
מנסה שלא לנסות,
וכך אולי להצליח,
אבל גם זה נוחל כשלון.
אז למה שלא תוותרי ?
גם זה רעיון,
והוא יכול היה להוות פתרון,
אם רק היה גורם לי לנשום,
אבל ניסיתי ולא.
לא היום.
היום לא יום לנשימות.
היום זה יום חרדות.
היום יום כתפיים קפוצות,
היום יום שלא קל בו לחיות,
יום של עצב וקושי ורוב מהמורות.
ואפילו לחצות את הכביש זה קשה,
כמה את נלחמת, והוא לא מרשה
לנשום ולחלום ולהיות,
כי היום הוא יום חרדות.
טוב ונכון להגדיר את זה כיום. יש ימים כאלה…
מאוד מזדהה עם הכתוב.
כנ"ל!
ומחר כבר לא.
תודה בנות :))
(וזה כולל גם את איציק כמחמאה כמובן)
רונית, כבר כמה ימים יש לי בעיה של ריכוז. מבטיחה לקרוא את השיר יותר מאוחר. סליחה.
אני מאוד אוהבת את שם השיר, הוא מביא המון אויר אפילו שאת מצתיינת, בפרוש… שזה לא יום לנשימות.
אז דווקא כשעוצרים את הנשימה ניכנס המון אוויר
להתראות טובה
נכון טובה, בדיוק.
תודה 🙂