רונית בר-לביא
חוזה השכירות שלי מצביע על כך שאני מתגוררת כרגע בירושלים.
זה אומר שחם לי בקיץ אבל נסבל,
שאני מוצאת את עצמי חלק ממיעוט קיצוני ומסוכן שהולך ונכחד בעיר הזו,
שאני מעדיפה שקט כפרי ופסטורלי על פני צפיפות ורעש של עיר,
שאין לי יותר מושג ממקומות חדשים לבילוי בעיר הזו, כי הפסקתי לחלוטין לצאת בה,
ושבאופן כללי אני עדיין מעדיפה כאן על פני שם,
אולי כי שם יותר פיח ויותר לחות ויותר רעש וצפיפות ולחץ,
ונכון שגם הרבה יותר בנים שהם סינגלים ושווים לכאורה וכל זה,
אבל כשיש הרבה ממילא לא מוצאים,
אז מה רע לי פה בינתיים עם כל הנזירים המורמוניים,
הנוצרים-אוהדי-ישראל, המשיחיים למיניהם מכל קצוות תבל,
ונציגי העיתונות-העוכרת-ישראל מכל אירופה רבתי ??
אחרי הכל,
כשאת יורדת לך בכפכפים לקנות לחמנייה ושוקו בפיצוציה בתל אביב, איזה מיזוג אתני
כבר נכון לך ? מקסימום פועל רומני דלוח לרפואה.
אבל בירושלים, כל גיחת סרק לרחוב מניבה מיזוג גלויות שלם שמהווה עילה
לועידת פסגה אזורית לפחות.
אז מי אני שאוותר על כובד אחריות שכזה, שלא להזכיר, על ההנאה המשונה
שבזכות לגור במקום הדומה ביותר לעזה, בתחומי הקו הירוק ??
ובכן, לא אני. לא ולא.
על כך ועוד, בטורים הבאים.
אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
יש משהו מצמרר בתיאור האישה הנעצמת, המקופלת בעצמה כמו עובר (אבל זה לא נוח – העקבים נהנעצים וכו"). ומשהו מנחם בסיום.
אשה שלמה בתוך אישון זו מטאפורה יפהפיה כולל המטען הצלילי של הש". יפה ומקורי.
דימויים לא רעים בכלל! ויש לשיר כוח מכך.
היי
כתבתי לך גם תגובה בשיר הקודם, ששם השיר מאוד יפה, גם פה יש לשם דימוי מוזר, איך בתוך אישון, יש איש שלמה…
אבל זה נכון.
בנית שם אישה. עם מוזרות דוקרת…
להתראות טובה
יפה וחזק.
תודה, בנות 🙂
גם אני אוהבת את השיר הזה..
יש בו כמה רעיונות יותר חבויים, אגב.
הפתעה מרעננת
דימויים ממש ויזואלים
יפה
תודה מירי
דימוי מאוד יפה. יש הרבה מה ללמוד מהשיר הזה.