אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
לִפְעָמִים בְּבַת אַחַת –
הָרִימִי מַבָּט –
שְׁתֵּי צִפּוֹרִים עַל הָעֵץ
הֵן הַרְבֵּה יוֹתֵר
מִכֹּל דָּבָר אַחֵר
אני והעיר הקדושה
לִפְעָמִים בְּבַת אַחַת –
הָרִימִי מַבָּט –
שְׁתֵּי צִפּוֹרִים עַל הָעֵץ
הֵן הַרְבֵּה יוֹתֵר
מִכֹּל דָּבָר אַחֵר
שיר עדין, רוניתי. לא בטוח שהיית מעמדת אותו ככה, ז"א, לא בהכרח הייתי נוטעת את החרוזים (העדינים) בסוף השורה.
רונית היקרה, זו תגובה אירונית עדינה ל"טובה ציפור אחת ביד…"?
יפה.
ואני מסכימה עם איריס אליה, לפחות בשורה האחרונה הייתי כותבת כמו פרוזה, "שעמלת עליו".
איריס ולי,
אתן צודקות,
עכשיו כשחזרתי לשיר שיניתי את הסוף בזכותכן.
גם עכשיו משהו בו עדיין חסר לי,
אבל זה מה יש כרגע.
נכון וחכם
תודה, חניל'ה.
יודעת שהבנתותי 🙂
מקסימה ביותר הגירסה הזאת של השיר רונית ,הנה לא הספקתי להגיב וכבר שינית
זה יפהפה – מעט המכיל את המרובה
רגעי חסד כאלה הם בהחלט מרובה!!!
לגמרי. ממש אוהבת את הגירסה הזאת.
תודה, איריסק'ה.
זה בזכות שתי ציפורים..
תודה, חנה יקרה.
כן, זו גרסא יותר טובה,
אבל היא לא מושלמת, ניחא.
את מותק.