בננות - בלוגים / / יפותח בהמשך או שלא
אני והעיר הקדושה
  • רונית בר-לביא

    חוזה השכירות שלי מצביע על כך שאני מתגוררת כרגע בירושלים. זה אומר שחם לי בקיץ אבל נסבל, שאני מוצאת את עצמי חלק ממיעוט קיצוני ומסוכן שהולך ונכחד בעיר הזו, שאני מעדיפה שקט כפרי ופסטורלי על פני צפיפות ורעש של עיר, שאין לי יותר מושג ממקומות חדשים לבילוי בעיר הזו, כי הפסקתי לחלוטין לצאת בה, ושבאופן כללי אני עדיין מעדיפה כאן על פני שם, אולי כי שם יותר פיח ויותר לחות ויותר רעש וצפיפות ולחץ, ונכון שגם הרבה יותר בנים שהם סינגלים ושווים לכאורה וכל זה, אבל כשיש הרבה ממילא לא מוצאים, אז מה רע לי פה בינתיים עם כל הנזירים המורמוניים,  הנוצרים-אוהדי-ישראל, המשיחיים למיניהם מכל קצוות תבל, ונציגי העיתונות-העוכרת-ישראל מכל אירופה רבתי ?? אחרי הכל, כשאת יורדת לך בכפכפים לקנות לחמנייה ושוקו בפיצוציה בתל אביב, איזה מיזוג אתני  כבר נכון לך ? מקסימום פועל רומני דלוח לרפואה. אבל בירושלים, כל גיחת סרק לרחוב מניבה מיזוג גלויות שלם שמהווה עילה לועידת פסגה אזורית לפחות. אז מי אני שאוותר על כובד אחריות שכזה, שלא להזכיר, על ההנאה המשונה שבזכות לגור במקום הדומה ביותר לעזה, בתחומי הקו הירוק ?? ובכן, לא אני. לא ולא. על כך ועוד, בטורים הבאים.

יפותח בהמשך או שלא

 

 

בסדנת המדיטציה
חולקנו לשלוש קבוצות:
הנאחזים, הסולדים ואלו שלא אכפת להם.

לא הייתי בשיעור הקודם ולא הייתי בקיאה בחומר כמותם,
לכן, בהיעדר זמן להתלבט בין הנאחזים לסולדים,
נחפזתי להחליט. 
בחרתי בנאחזים, ונעתי לכיוונם.

לנאחזים היה נעים זה בחברת זה, הם התבדחו יחדיו והעבירו דאחקות על
כמה זה קשה להיות נאחזים, 
על כמה הם פוחדים משינוי,
ועל כמה כייף לאלו שלא אכפת להם כלום.

לאחר כמה דקות כאלו, עברו 2 אנשים מקבוצת הנאחזים אל קבוצת הסולדים,
הם פשוט חשו סלידה מהנאחזים, ולכן ביצעו שינוי וזזו.

הנאחזים נותרו כעת עוד יותר אחוזים במקומם, מוצאים עוד ועוד תכונות אופי משותפות,
פולים כינים זה מראשו של זו, ומתחזקים יחדיו.

בקבוצת הסולדים נראו הפרצופים מעוקמים קמעה, ולו בגלל שכעת
לא היה הרבה מול מי ומה לסלוד: כולם בקבוצה סולדים. 
כמה כבר אפשר לסלוד
מאדם אחר שבעצמו סולד כל כך ? 
ככה ניסו להמשיך ולסלוד הסולדים, ללא ההצלחה
שהם מורגלים בה בחברות יותר הטרוגניות ופחות שטופות-סלידה, 
מה שגרם להם להתרכך קמעה, וכתוצאה מכך, לפתח ריב קבוצתי ובסוף
לקנא באלו שלא אכפת להם.

אלו שלא אכפת להם ישבו באמצע חלל החדר, כיוון שלא הצליחו להחליט באיזו
פינה לשבת, ככה, פתוחים לכל רוח.
אף אחד לא ניסה להנהיג שיחה או לנהל משהו, ועל כן הם דיברו בתפזורת אקראית – 
לעיתים כולם יחד, לעיתים אף אחד. 
כשדיברו, היה זה לרוב מלווה בסימן שאלה,
"גם את/ה מרגיש מבולבל  ?" שואל לא-אכפת-לו-ראשון, "אני לא בטוח/ה" עונה לא-אכפת-לו-שני, 
וכך עד לסיום הסשן האוורירי והכאוטי ביותר שאי פעם ידע מי מהנמנעים, 
שמעולם לא הזדמן קודם לסביבה כה שטופת נמנעות וכה הומוגנית באי האכפתיות שלה.

בסיום נערך דיון בין קבוצתי.
כל קבוצה נראתה מחוזקת יותר בתכונותיה מאשר בהתחלה המהוססת. 
הנאחזים כעת היו מעט יותר בטוחים בעצם היצמדותם לכל דבר ונראו מאד שמחים ומבסוטים מהביחד ומעצם התגלית,
הסולדים הבינו עד כמה הם סולדים וזקוקים להתנגד לכל דבר ונורא התבאסו מעצמם ויצאו מדוכאים מהרגיל, 
ואלו שלא אכפת להם הבינו ביתר שאת עד כמה הם תמיד נמנעים ונשארים מחוץ למשחק, יצאו מבולבלים אף יותר מהרגיל, 
והצטערו על עצם הסכמתם להשתתף בתרגיל שהם לא בטוחים שהם מזדהים איתו 
(או שכן ? הם לא הצליחו להחליט על זה, אבל זה לא שינה לאף אחד מהם,
או כך נדמה להם שחשבו).

 

 

 

 

 

 

14 תגובות

  1. איריס כהן אליה

    רוניתי, לא הצלחתי להבין. זה אמיתי? זאת אומרת, באמת יש דבר כזה?
    פשוט אני ומדיטציה זה עונש לי ולרוח.

    • רונית בר-לביא

      הי איריס.

      כן, זה אמיתי.

      מדובר על 3 הטיפוסים לפי הבודהיזם,
      או זרם מסוים בו.

  2. לי עברון-ועקנין

    גדול!!
    זה מזכיר לי סיפור על תנינה שהגיעה לארץ שכולם עם חרדת נטישה ומחזיקים ידיים כל הזמן.
    ההסתכלות שלך בהומור על אמיתות פסיכולוגיות מענגת. חוץ מזה שנראה לי שאנחנו (הנאחזים, אלא מה) יצאנו הכי טוב מהסיפור :)).

    • רונית בר-לביא

      בדיוק לי, אנחנו הנאחזים 🙂

      ונשמע מעולה הסיפור ההוא על תנינה,
      את הקטע הזה את כתבת או נורית זרחי ?

      זוכרת כמה אהבתי את הואריאציה שלך על תנינה. זה היה מעולה.
      (בלי שהכרתי את תנינה המקורי).

      • לי עברון-ועקנין

        תודה מתוקה 🙂
        והתכוונתי לסיפור של נורית זרחי, תנינה האורגינל (כמו אבו שוכרי באבו גוש).

        • רונית בר-לביא

          תנינה האורגינל, אהה !

          לי, בזכותך קניתי שוב את שלושה בסירה.

          לגבי אורגינל לעומת צרוב נניח או גרסא נוספת, תראי מערכון נהדר של ארץ נהדרת, "רדיו מומי" האחרון 🙂

  3. מקסים רונית ומצחיק מכירה את זה מחוג מדיטציה בו ביליתי שנתיים הייתי מהנאחזים עברתי "ללא אכפת להם" והתחפפתי
    אני לא מאמינה שאפשר להשתיק את הרעש התוך ראשי, ולהיות בודהה לא חפצה נפשי (לפי הקבלה זהו מצב של דומם) ומדיטציה אני עושה באופן טבעי בהליכה בכתיבה בעבודות הבית והכל – חינם אין כסף
    תפסת את העוקץ
    אהבתי

    • רונית בר-לביא

      תודה לך חנה.

      חשבתי שבטח את מכירה את זה.

      הדרכים של הקבלה והבודהיזם שונות, אבל עוסקות בסוף, כמו כל תורה גדולה, בדיוק באותם דברים.

      מצליחה להשתיק לפעמים את "הרעש התוך ראשי", להתמרכז דרך מדיטציה ולחולל שקט וריכוז מבורכים.

      לא מדובר כמובן במשהו שאמור להיות מלאכותי, אלא בהקשבה פנימה, זה הכל.

      את בטח יודעת.

  4. כמה את מצחיקה רוניתה.

  5. כמה שאני מתחבר …
    לכדת מעולה את שלושת הטיפוסים בעדשתך הרגישה בעלת ההומור טוב הלב.

  6. מירי פליישר

    קשה להאמין שלא המצאת את זה עם דמיונך הפורה. אם זו אמת מגוחך להפליא למרות שמדיטציה היא המצאת האדם החשובה ביותר במאבק על משמעות.

    • רונית בר-לביא

      מירי,

      תודה, רק שלא המצאתי לדאבוני, אלא כמה שאולי זה נשמע תמוה, זה מה שלעיתים עושים בשיעורי מדיטציה.

      פיתחתי כמובן מעט.

      והיה שיעור כייפי ומעולה !!

      אחת ההנאות הגדולות שלי השיעורים האלו.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונית בר-לביא