אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
הוא עומל
קשה, קשה
היא מתעצלת
הרבה, הרבה
כל הארגזים על הגב הוא סוחב
הוא אדם שעושה
הוא כזה, כזה
ואצלי
כל כך הרבה רגש
שזה לווריד, לווריד
זה לא עובר, זה לא מסתדר
הכל חוזר וחוזר
במסלול מושלם
של כאב, כאב
היא מתנוונת,
היא נעלמת,
היא מתעלמת
לא כאן, כאן
והוא והיא יחד
לא שם, שם
מזל שיש אהבה גדולה עצומה לפעמים עד כאב, בקיצור
ים, ים
אחרת לא היה יותר מה להרגיש
NUMB NUMB
ותנו לי לבכות, תנו לי לגעות, תנו לי מכות
די, די
כל הזמן צריך
לחיות ולחיות
אייי, איייי
אייי, אייי
אייי, אייי
אייי, אייי
יאללה עכשיו להלחין ואני כבר מסדרת לך כוראוגרפיה לריקוד. אממ…לפחות את התנועה "לווריד, לווריד".
סיגל, השיר רקיד משהו, אני מודה.
אבל הוא ממש לא קל ..
איי
ברור שלא קל. לפעמים כשאני רוקדת אני מקשיבה למילים ולא מאמינה שמישהו כתב שיר כל כך כואב, ואנשים ואני ביניהם רוקדים ונהנים. זה פשוט הקצב שהשיר שלך נקרא, והחזרות שבטוח יולחנו בסגנון של פזמון חוזר, אם את רוצה שיר במקצב שיביע את הכאב, אולי צריך אורך מילים כמו של… מאיר אריאל.
(ואני לא מבינה גדולה בהלחנות, פשוט משתפת אותך בהרהוריי).
סיגל, איכשהו לשיר הזה,
מתאים לי הביט המהיר,
ככה אפשר להקל, להכיל,
לעבור הלאה,
עד העונג הבא.
ה ה ה….
הגיע ישר
ללב, ללב.
חנוך תודה,
ואל תשאל אל.
עכשיו סיימתי לכתוב …
הכל רוניתי, רק לא NUMB NUMB .
ושיהיה לך אחרי-חג שמח 🙂
תלמוש, לאן נעלמת ?
ותראי תפוסט הקודם, הוא כייפי ומאיר עיניים 🙂
רוניתי, נעלמתי, חזרתי, וכיף להשתמע. בעוונותיי, קצת נהניתי בחג… ממש בושה להודות, לאור (?) כל האנטי חג החוגג בזה (שאני בהחלט מבינה אותו, נא לא לטעות). ממש פורנוגרפיה לשמוח בחגנו. אבל לי היה כיף לא להיות בעבודה כמה ימים, קצת יציאה לאחו (לא ממש בתוך עמישראל, למזלי), הפלגונת קטנה וצנועה למול חופינו ועוד כהנה וכהנה ובעיקר כהנה. איך היה בלעדיי? (נא לבכות מרה…)
נשמע מעולה, תלמה !!
אני שמחה לך מאד שככה נהנית.
הפלגה ואחו, נהדר.
דווקא לאחו יצאתי די הרבה.
היה גם חביב לרגעים ..
לא ידעתי שאת מחזיקה עבודה בשעות העירות שלך, כלומר עבודה שיוצאים בשבילה מהבית והולכים למשרד.
איזה משרדים פתוחים בשעות האלו ?
:))
במערכות עיתונים עובדים בלילות וכשהייתה ברירה או להיות שוערת לילה או עיתונאית, בחרתי באפשרות השנייה כדי שלא יגידו.
:))
כן, כשהבריות "אומרות", הצרות צרורות.
חשבתי שעיתונאים היום עובדים מהבית.
אבל גם ככה, נשמע משהו שמתאים לי.
אבל כבר לא בגלגול הזה.
אני בכל מקרה, די השתוללתי בשנים האחרונות כי לא "הלכתי לעבודה",
הייתי רוב הזמן מובטלת, וכשעבדתי זה היה מהבית.
קשה מאד לחזור לאור המסנוור הזה ולקצב של הבריות, אבל אין יותר ברירה.
ייתכן ואאבד כל יכולת יצירתית בקרוב..
אני עם תלמה
רק לא NUMB
(דמעות געיות ומכות זה על הכיפאק…הי…)
עדי, יש מצבים, בהם NUMB יכול לסייע,
סתם בנאדם, אוכל שותה ו NUMB
🙂
אממ.. אממ.. החזרתי בינתיים.
כל הזמן צריך לחיות, רקוד החיים שלך נכנס לוריד
נכון חני,
כל הזמן צריך לחיות ולחיות,
זה מה שהכי הרבה אנחנו נאלצים לעשות במהלך חיינו, מישהו צריך לכתוב על זה ..
איאיאי חמק ממני והגיע לוריד בזמן.
כרגע פחות נוח לי עם השיר, מירי.
הורדתי, החזרתי …
ככה זה כשמדובר בווריד.