אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
ויכולו השמיים והארץ, ויכל אפילו אלוהים מלאכתו אשר עשה,
אבל אנחנו לא נכלה ולא נקוץ ולא נמאס לעולמי עולמיא בעשיית הסדר הזה,
לכם לכם ממש, לכם ולנו ולי ולא לו, לגוי הנורא והעצום והרב אשר אינו עשה סדר כהלכתו אף פעם
אחת בחייו.
(מגביהים את כוס היין, זו נשפכת ומכתימה את המפה החדשה שדודה השמינה הביאה לאמא, התקרית נרשמת בספר דברי הימים).
עכשיו כולנו מסובין. חוץ מדוד אהרון, שיצא בזמן ונתקע כרגיל בצומת מסובים.
הוא זעם זעם רב, סב על עקביו ופסח על דלתותינו בהתרסה.
הא !!!! (כל המקפיא שלי מלא בלחמא-ענייה עסיסית, ואנא אני בא עם הסדר הזה)
צועק אבי המשפחה על אחייני הסורר שמשך את המפה אליה הצטרפה החרוסת שבדי עמל
לקח לאבי יומיים להכין, ועוד אי אלו ירקרקים מומלחים מצלחת הפסח הוטלו אל הרצפה
בזעף.
צא ולמד ועזוב את החדר !!! אתה מושעה בזאת מליל הסדר.
מגביהים את המצה או החסה או הכוס השנייה או השלישית מי סופר, צנצנת החזרת נופלת על הציפורן
של דודי יוסף הזועף. הוא מבליג. ההבלגה הזו תתנקם בכולם בהמשך.
גבוה מידי, אפשר להוריד. לא מהר מידיייייייייייייייייייייייייייייי
(מהר מהר לפני שייחרב השולחן כולו, בואו נספיק כמה שיותר מההגדה הזו, עוד מעט
מגיע הקניידלאך וגם מרק הניגזויאני, ואז גם אם לקינו 150 מכות על הים וביבשה,
עדיין לא השתגענו לגמרי להמשיך לקרוא את החומר הזה שכנראה הוברח ממצרים).
כולנו חכמים (אבל לא מספיק בכדי להימנע מדברים שגורמים לנו סבל), כולנו נבונים
(נו כבר), כולנו זקנים (מה שנכון, וגם לא נשואים אחחחחח).
תורו של דוד יוסף להקריא. יצא לו רשע. נו כבר אין זמן והקניידלאך צורח.
דוד יוסף לוקח את הזמן, נתקף התקף שיעול גרוני שלא נגמר, ומקנח בגיחה קולנית
לשרותים.
בשל מצב החרום, אני נקראת להחליפו.
מובטל מה הוא אומר ?
מה העבודה הזאת לכם, לכם ולא לו, לו ולא לי ?
ואפילו שהוצאתי עצמי מן הכלל, לא קיבלתי דמי אבטלה השנה, זה לא מוצא חן בעיני ב-כ-ל-ל.
דוד יוסף חוזר מהאודיסאה הפרטית בדירתם הנחרבת של הוריי, עם מבט של רצח בעיניים <כולכם בני זומא>.
למי עמדה ? רועם בן דוד עצבני.
לאבותינו ולנו !!!
(ולנו לא ? לוחשת בארסיות אחותי)
ולא אחת בלבד עמדה עלינו כלתנו לכלותינו !!
אלא שבכל דור ודורררררררר <ממתיק בן הדוד לכל יתר אחוות הגברים שבחדר>,
עומדות עלינו כלותינו ומאיימות לכלותינו.
והקדוש ברוך הוא (והרבנות) מצילנו מידן !!!
הוא מסיים סמוק ומתנשף, אנחת רווחה כללית נשמעת בחדר, החדר נחלק לשני מחנות:
נשים וגברים. איבה גלויה משתררת בין כל צירוף אפשרי של שני אנשים בחדר הדחוס.
ואז מגיח אחייני, חוצה בחריבה את ים סוף באמצע השולחן מתחתיו באמצעות טרקטור רעשני
שקיבל כי (לא) מצא את האפיקומן, ובכך מקיץ הקץ על שולחן הסדר ומאמצי כולם.
כולם, למודי סבל, מנסים להתעלם מכל מה שאירע בלילה הזה,
ואחותי, שמומחית בלהוציא ממצבים קשים, שואלת:
אמא, איזה פיצוחים קנית ?
"דצ"ך, עד"ש באח"ב, ואבא קלה", משוררת אימי.
"מגניב", אומרים כל בני ישראל בהקלה ופורשים אל הסלון, שנדמה כנווה מדבר
שליו מלא דקלים, ומעיינות נסתרים מפכים בו בחדווה בינות כורסאות נוחות ומפנקות.
"חסל סדר פסח, בשנה הבאה בירושלים הבנוייה", ממלמל דוד יוסף השיכור כלוט, בניסיונות אחרונים
להשליט סדר,
"די דיינו", לוחשת אמי בכוחות אחרונים וצונחת אל הספה.
ורק חד גדיא שאכל לשונרא, שלא הזיז לו כהוא זה, ועמד על אדן החלון, מלמל בגדיית עתיקה:
"זה מה שקורה שדזבין אבא בחד זוזי בדיל בשוק, ומקבל שונרא בשק, וכולם חוטפין הרעלה,
מדברין שטויות כל הלילה הזה, ואין מבינין, וההמשך ידוע.
וכבתה הנורה, ושרפה לחוטרה, והכתה את הכלבה, ולוסי אין דה סקיי וויט דיאמונדס,
חד גדיא, חד גדיא, דזבין אבא בחד זוזי בדיל מיוחד בשוק".
מקסים,הצחקת אותי, רונית. שנון משעשע ומוכר
שמחתי, חנה 🙂
מצחיק.
תודה לך, עדנה.
רונית, זה קטע חזק. מזכיר לי את קסטל בלום
[!] בספור שנקרא [כנראה] שבת. האירוניה והסרקזם והשאלות שנחבאות בתשתית הטקסט.
מה שמרתק כאן הצגת הקטבים : מצד אחד הזמן – זמן "חג"
מצד שני יחסים טעונים אגרסיה וחוסר אמפטיה בין החוגגים". אני מוצא בדברים של רונית אמירה נוקבת – חברתית ואנושית כלפי העמדות הפנים שלנון, כלפי עיצוב הקיום שלנו כבני אדם וכחברה.
אם יש משהו שליל חג, ובמיוחד כזה שהאמירה שלו עם פרספקטיבה היסטורית כה משמעותית, המשהו הזה צריך לכלול אמפטיה, סובלנות, הדדיות, וכדומה.
… בן גוריון אמר פעם שנשיא ארצות הברית אינו יכול להעיד על יצירת העם האמריקני שהתרחשה במאות האחרונות כמו שהיהודים עם הזכרון ההיסטורי הארוך ובכללו ליל הסדר, יכולים להעיד: מה אכלו, מאין באו, לאן הלכו , לאיזו מטרה, ומה הנחילו לעולם.
איזה יופי!
תודה, יוסף.
לעונג לי שאתה קורא גם דברים כאלה,
ועוד אוהב…
הכל בצחוק, אגב. אין כמעט בסיס עובדתי ..
🙂
מצחיק מאד
אחלה פליטון !
נשמע כמו פורים שפיל
איפה ארץ נהדרת כשצריך אותם ????
ריקי, גם אני מתגעגעת לארץ נהדרת, או אולי למשהו איכותי יותר, אבל מצחיק.
בהיעדר ברירה, נשאר לשעשע את עצמנו 🙂