עדנה גורני כותבת שירה ופרוזה
ביום חמישי לפנות ערב
כָּל הַשְּׁאִיפוֹת וְהַתִּקְווֹת, כָּל הַגַּאֲוָה
וְהָאַהֲבָה, הָאַכְזָבוֹת, הַתּוֹבָנוֹת, אִי הַהֲבָנוֹת,
כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת הַנִּלְהָבוֹת וּמַפְּחֵי הַנֶּפֶשׁ,
הָרִיבִים הַמִּשְׁפַּחְתִּיִּים, הַפִּיּוּס, הַחִרְחוּר,
הַהִסּוּס, הַהִרְהוּר, הַמַּאֲמָץ וְרִפְיוֹן הַיָּדַיִם,
הַחֲתִירָה וְהַלֵּאוּת, הָרֵיקָנוּת וְהַמְּלֵאוּת, כָּל הַצִּפִּיּוֹת,
הוֹ הַצִּפִּיּוֹת, מְקֻמָּטוֹת, מֶסְמֻרְטָטוֹת,
דְּחוּסוֹת יַחַד עִם סְדִינִים, בְּגָדִים
וּמַגָּבוֹת, בְּשַׂקִּית הַכְּבִיסָה הַמְּלֻכְלֶכֶת
בִּזְרוֹעוֹתָיו שֶׁל סְטוּדֶנְט שֶׁעוֹלֶה לָאוֹטוֹבּוּס
בְּדַרְכּוֹ מֵהַטֶּכְנִיּוֹן הַבַּיְתָה לְמִגְדַּל הָעֵמֶק.
מקסים ,איך דחסת הכל בזרועותיו של הסטודנט האהוב הזה
תודה חנה. השיר נולד כשנסעתי באוטובוס מהטכניון. בחמישי בערב הסטודנטים נוסעים הביתה עם מזוודות ותרמילים וגם שקיות כביסה מלוכלכת…
עדנה, יופי של תיאור. הכל יירד שם בכביסה… 🙂
תודה נורית
תמיד זוכרת את הציפיות יחד עם הסדינים…
להתראות
עדנה
הציפיות, כן הציפיות. אולי עוד יתיישרו. יהיה המשך לסיפורי שיר הסטודנט החביב? ברוך בואך, עדנה וחג שמח
תודה תלמה – לא בטוחה שיהיה המשך…כתבתי את השיר בזמן נסיעה הביתה באוטובוס מהטכניון.
חג שמח
עדנה