עדנה גורני כותבת שירה ופרוזה
מִבַּעַד לְחַלּוֹן הָרַכֶּבֶת הַדּוֹהֶרֶת בָּז נוֹדֵד רוֹדֵף אַחַר בַּרְוָז צוֹנֵחַ כְּשִׁכּוֹר אֶל חִבּוּק הָאֲדָמָה, כְּנָפָיו מְשׁוֹטִים שׁבוּרִים. הַדּוֹרֵס מַכִּיר רַק אֶת עַצְמוֹ, כְּמוֹ גַּרְזֶן נָכוֹן לְהַבְקִיעַ בֵּין חֲדֵרָה לִנְתַנְיָה, דָּיוֹת חָגוֹת מֵעַל בּוֹר בּוֹ טָבְעָה מְכוֹנִית. אֲנִי צוֹעֶדֶת עַל הַיָּם הַקָּפוּא קוֹדַחַת בּוֹ חוֹרֵי אֲוִיר לְכַלְבֵּי יָם עוֹצֶרֶת נְשִׁימָתִי יַחַד עִם דֻּבֵּי הַקֹּטֶב. מְנוֹרַת הַקְּרִיאָה חוֹרֶכֶת בִּשְׂמִיכַת הַפּוּךְ הַלְּבָנָה.
קרא עוד »