12.00 Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin-top:0cm; mso-para-margin-right:0cm; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0cm; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-fareast-font-family:"Times New Roman"; mso-fareast-theme-font:minor-fareast; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;} 12.00 נָשִׁים נִזְקָקוֹת לִכְשָׁפִים כְּדֵי לְהִתְמוֹדֵד עִם גְּבָרִים. כָּךְ הֶאֱמִינוּ בִּימֵי הַבֵּינַיִם, בֵּין מִלְחָמָה לְמִלְחָמָה, בֵּין ...

ביום חמישי לפנות ערב כָּל הַשְּׁאִיפוֹת וְהַתִּקְווֹת, כָּל הַגַּאֲוָה וְהָאַהֲבָה, הָאַכְזָבוֹת, הַתּוֹבָנוֹת, אִי הַהֲבָנוֹת, כָּל הַמַּחְשָׁבוֹת הַנִּלְהָבוֹת וּמַפְּחֵי הַנֶּפֶשׁ, הָרִיבִים הַמִּשְׁפַּחְתִּיִּים, הַפִּיּוּס, הַחִרְחוּר, הַהִסּוּס, הַהִרְהוּר, הַמַּאֲמָץ וְרִפְיוֹן הַיָּדַיִם, הַחֲתִירָה וְהַלֵּאוּת, הָרֵיקָנוּת וְהַמְּלֵאוּת, כָּל הַצִּפִּיּוֹת, הוֹ הַצִּפִּיּוֹת, מְקֻמָּטוֹת, מֶסְמֻרְטָטוֹת, דְּחוּסוֹת יַחַד עִם סְדִינִים, בְּגָדִים וּמַגָּבוֹת, בְּשַׂקִּית הַכְּבִיסָה הַמְּלֻכְלֶכֶת בִּזְרוֹעוֹתָיו שֶׁל סְטוּדֶנְט שֶׁעוֹלֶה לָאוֹטוֹבּוּס בְּדַרְכּוֹ מֵהַטֶּכְנִיּוֹן הַבַּיְתָה לְמִגְדַּל הָעֵמֶק.

השיר עיט בראש מורכן התפרסם בפועם 44, בחברת שתי "ציפורים" נוספות שכתבו נחמה נבון ואביה עוזני. http://poem-shira.blogspot.co.il  

שיר שכתבתי בהשראת פתיחת שירו של יאיר הורביץ: מתוך: אבן הטועים / יאיר הורביץ "במחיצת פנים שאינם לי אלא בחלום" הַפָּנִים שֶׁלְּךָ לְעוֹלָם לִי בַּחֲלוֹם הַפָּנִים שֶׁלְּךָ לְעוֹלָם לֹא לִי מִתְרַחֲקוֹת כְּכָל שֶׁאֲנִי מִתְקָרֶבֶת הַפָּנִים שֶׁלְּךָ מוּלִי תָּמִיד, תָּמִיד מוּלִי פָּנֶיךָ – וּמָה אִתְּךָ? גּוּפְךָ? אַהֲבָתְךָ? גּוּפְךָ שֶׁלְּךָ שֶׁלְּךָ, גּוּפִי שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ, חֲלוֹם גּוּפִי הָיָה שֶׁלִּי וְלֹא גּוּפִי, חֲלוֹמִי לֹא ...

  12.00 היום האחרון בכליל עִם כָּל 12.00 פְּרֵדָה הִבְטַחְנוּ זֶה לְזוֹ: פַּעַם עוֹד נִחְיֶה יַחַד. אֲנִי מַגִּיעָה לְבִקּוּר, צוֹעֶדֶת אֶל עֵבֶר הַלְמוּת הַפַּטִּיש, אַתָּה בּוֹנֶה אֻרְוָה, מְעֻרְטָל יוֹתֵר מִן הַסּוּס. רַק עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאָה אוֹתָהּ אַתֶּם מַבִּיטִים זֶה בָּזוֹ. וַאֲנִי יוֹדַעַת – כבר לֹא אֲגַדֵּל אִתְּךָ אֶת הַדְּבוֹרִים וְלֹא אֶרְדֶּה אֶת הַדְּבַשׁ לֹא נִשְׁתַּכְשֵׁךְ בְּבוֹר הַמַּיִם הֶחָצוּב בַּסֶּלַע לֹא ...

12.00 הכל נראה בסדר   הַשָּׂדֶה יָרֹק רַעֲנָן שׁוּרוֹת אַסְפֶּסֶת וְטִין מְדֻשָּׁן קַּוִּים מַּקְבִּילִים נִפְגָּשִׁים בָּאֹפֶק. תָּרָה אַחַר תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה דַּיָּה מֵתָה, פֶּגֶר עַקָּב, רָצָה אַחַר תִּנְשֶׁמֶת מְנַסָּה לָעוּף מִשְׁקוֹלוֹת בֹּץ לְרַגְלַי, כְּנָפֶיהָ כְּבֵדוֹת מֵרַעַל, שְׁרִירֶיהָ מְשֻׁתָּקִים, מְנַסָּה לְהַפְחִיד אוֹתִי בִּנְקִישוֹת מַקּוֹר. אֵין שִׁלְטֵי אַזְהָרָה. פֶּגֶר עַקָּב, דַּיָּה מֵתָה, מִי רוֹאֶה אֶת מוֹתָם? רַעַל נִמְסָךְ בָּרְקָמוֹת, מְצַפֶּה עָלִים יְרֻקִּים שאוֹכְלוֹת ...

מִבַּעַד לְחַלּוֹן הָרַכֶּבֶת הַדּוֹהֶרֶת בָּז נוֹדֵד רוֹדֵף אַחַר בַּרְוָז צוֹנֵחַ כְּשִׁכּוֹר אֶל חִבּוּק הָאֲדָמָה, כְּנָפָיו מְשׁוֹטִים שׁבוּרִים. הַדּוֹרֵס מַכִּיר רַק אֶת עַצְמוֹ, כְּמוֹ גַּרְזֶן נָכוֹן לְהַבְקִיעַ בֵּין חֲדֵרָה לִנְתַנְיָה, דָּיוֹת חָגוֹת מֵעַל בּוֹר בּוֹ טָבְעָה מְכוֹנִית. אֲנִי צוֹעֶדֶת עַל הַיָּם הַקָּפוּא קוֹדַחַת בּוֹ חוֹרֵי אֲוִיר לְכַלְבֵּי יָם עוֹצֶרֶת נְשִׁימָתִי יַחַד עִם דֻּבֵּי הַקֹּטֶב. מְנוֹרַת הַקְּרִיאָה חוֹרֶכֶת בִּשְׂמִיכַת הַפּוּךְ הַלְּבָנָה.