.
.
לאחרונה / © רבקה ירון
לָאַחֲרוֹנָה אֲנִי נוֹתֶנֶת מָקוֹם לְשִׁירָה שֶׁלֹּא הִכַּרְתִּי
אוֹ שֶׁהִכַּרְתִּי מְעַט.
בְּמַהֲלַךְ הַקְּרִיאָה
גּוּפִי רוֹעֵד חֲרָדוֹת לֹא לוֹ
רֹאשִׁי מְמַיֵּן: אֶמֶת – נִסָּיוֹן לְהַזָּרָה – הִתְגּוֹנְנוּת
גּוּפִי חוֹוֶה תְּשׁוּקוֹת לֹא לוֹ
רֹאשִׁי בּוֹדֵק דַּרְגוֹת מִצּוּי
גּוּפִי מְזַהֶה זִיּוּפִים לֹא לוֹ
רֹאשִׁי שׁוֹפֵט אוֹתוֹ – שֶׁמָּא גּוּפִי מְקַנֵּא
גּוּפִי מִתְעַקֵּשׁ: זִיּוּפִים. לֹא לִי
רֹאשִׁי מְזַהֶה וּמְדַקְלֵם: מֶטָפוֹרָה
מֶטוֹנִימְיָה
סִינֶקְדּוֹכָה
(וּשְׁאַר קִשּׁוּטִים)
וּפוֹסֵק: לֹא לָנוּ
גּוּפִי טוֹעֵם יִסּוּרִים לֹא לוֹ
רֹאשִׁי בּוֹדֵק מִדּוֹת נְחִיצוּת
גּוּפִי חַי הוֹוֶה חוֹוֶה כְּאֵב לֹא לוֹ
מַפְנִימוֹ
גּוּפִי רוֹדֶה אֶל תּוֹכִי מִדַּם לִבָּם
בְּעוֹד רֹאשִׁי מִתְקַשֶּה
גּוּפִי יוֹדֵעַ
וְעוֹד יוֹדֵעַ גּוּפִי: אֶת
אֲשֶׁר לְרֹאשִׁי
לְפָנָיו.
—
בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן
רבקה שלום!
הרעיון ברור ופתיחתו ממוקדת יפה בשורה הראשונה.
את מבקשת לבדוק עד כמה את מזדהה עם הווית שירה של אחרים שאת נותנת לה מקום בתוכך. את מתארת את המאבק בין ה "גוף-נפש" לבין הראש שהוא הרציוֹ (או אולי "האני העליון").את מתקשה לאזן ולהרגיע את המאבק הזה בתוכך.
בגלל הבחירה שלך לנתח בשיר הן את תחושותיך והן את מה שאת יודעת על כתיבת שירה – "מֶטָפוֹרָה/ מֶטוֹנִימְיָה/ סִינֶקְדּוֹכָה/ (וּשְׁאַר קִשּׁוּטִים)", גם כאשר את בוחרת בסוף השיר ללכת עם הגוף והראש ביחד, את מאבדת לדעתי, את הטעם והעניין של חווית ההזדהות עם השירה האחרת. אולי אם היית יכולה להביא ציטטה, שיר או נושא כמשהו שקיבלת והִפנמת היה לשיר הזה שלך ערך מוסף מעבר לדיבור סובב עצמי.
ועוד שאלה קטנה:
כתבתי קצת אחרת את הבית האחרון. האם למשמעות הזאת התכוונת?
גּוּפִי יוֹדֵעַ/ אֶת אֲשֶׁר בְּרֹאשִׁי/ לְפָנָיו.
שבת ברוכה! ; רוחה
שלום, רוחה, טוב לראות אותך שוב!
באשר לתגובתך המפורטת:
האמת? לא קורה לי הרבה שאני מזדהה עם שיר / שירה. כשאני מזדהה, אני ערה ועדה מאוד לכך. הראש שלי תמיד עובד.
ו- גם האמת:
לא חושבת שההזדהוּת היא הדרך הבלבדית *בשבילי* לקרוא שיר / שירה ו/או להפנים. אִם כבר, נהפוך הוא. כאמור, ככה זה אצלי.
להביא ציטטה, כבקשתך: נראה לי לא-במקום. בכל מקרה. גם במקרה ש*כן* הזדהיתי.
ולשאלתך האחרונה, לא-קטנה בכלל:
אינני יודעת לְמה התכוונת בדיוק.
אני ("המשוררת", נניח :)) יכולה להסביר לך לְמה התכוונתי במילים הבאות:
מעבר לאשר גופי יודע מעצם הגדרתוֹ כגוף, הוא [גופי] גם יודע "מה בראש שלי" *לפני* ש"בראש שלי" ברור מה הוא [הראש] יודע.
לא בטוח שהסברתי. מקווה שכן.
תודה! ושבת שלום ונפלאה, רוחה.
לא זוכר שקראתי פעם שיר כזה: המתאר את ההשפעה הרגשית- פיזית של שירת אחרים, על משורר. כיצד המשוררת נותנת לשיר "לעבוד" עליה, אך בה בעת המשוררת שבה עומדת מהצד ובודקת כיצד הפלא הזה התרחש.
גיורא,
תודה. תודה רבה-רבה.
כנראה, הייתי זקוקה מאוד לתגובה שלך (או: כמו שלך). לקריאה הזאת שלך בטקסט שלי.
נתת לי מחמאה גדולה, אתה יודע?
תודה שוב,
ושבת שלום לך.
גיורא חטף את המלים מפי. זו זווית מעניינת של ראייה. פוסט מורכב ועמוק. הדפסתיו לעצמי. נדמה לי שעוד אחזור לקרוא בו.
תודה, יהודה.
במקרה, גיורא חטף גם אֶת התגובה שלי לדבריך. כמעט. לא עד הסוף.
כי להדפיס לעצמך טקסט של מישהו אחר (מישהי, במקרה שבכאן) – זה לא פשוט.
כתבתי על זֶה בדיוק, אני יודעת.
קַבֵּל ממני תודה גדולה מאוד.
שבוע טוב.