משוטטת
  • מאיה וינברג

    נולדתי בעיר אחת וגדלתי בעיר אחרת. עשיתי שירות צבאי מלא, למדתי, סיימתי בתואר דוקטור, התחתנתי, ילדתי. בדרך קרו דברים נוספים. כעת אני כותבת, מדברת עם חיות, מתרגלת יוגה בשיטת איינגר ומשנה את דעתי לעיתים תכופות. תמיד אני משוטטת בעולם. שוטטות הוא מושג שפותח על ידי בודלר. ה-flâneur על פי בודלר הוא אדם שמהלך בעיר כדי לחוות אותה. כעת (2012-2013) אני משוטטת בפריז . בשם העיר היפה החלטתי לפתוח את הדלת, טקסטים ותמונות.

עם פרוץ השנה החדשה

השנה החדשה פרצה. בקול תרועה, בכל הרוטינות הקבועות. מי מכין את הדגים ?מה נביא מתנות? המינוס שואג בבנק, נעמיד פני לא שומעים.שנה חדשה באה לכל! דפים על דפים בפייסבוק עם ברכות לשנה לחדשה, מאוסות, לא מאמינות לעצמן. פקקים ולחץ בדרך הלוך, פקקים ורפיון ובטן מלאה בדרך חזור. ואז דממת החג יורדת על העיר כמו תחרה לבנה.  יום לפני ערב החג, ...

קרא עוד »

ירח מלא על עיר החלומות

תל אביב ממשיכה בדרכה. זו אני שהגעתי מעיר אחרת בה המעקות מסולסלים ומנורות הרחוב גבוהות. כאן אוגוסט מכה ללא רחמים. פחי האשפה מוצבים על המדרכות. חתולי רחוב בכל חצר. בחצר שלנו טריקולורית אחת שלמדתי להכיר ובלילות בא לבקר קיפוד. המכוניות מאובקות. בגינות הדשא מנסה בכל כוחו אבל  מצליח רק מעט ירוק פה ומעט שם. גשם גשם בוא. ברחוב אבן גבירול ...

קרא עוד »

חול וכולרע

  אני עוד מסתובבת עם מצלמה בתוך התיק אבל זה כנראה רק כוחו של הרגל. איני עוצרת לצלם דבר. השמיים כאן בהירים כל כך מפאת החום עד שאינם כחולים כלל. מין בהירים חיוורים כאלה. מותשים מוזר מה קופץ ראשון לעין. היובש. האבק. האין שמיים. חרדון ענק חוצה פתאום את דרכי. שלום לך חרדון. שנה שלמה שלא ראיתי אחד שכמוך. יתושים, ...

קרא עוד »

נרקופיליה ושאר אהבות

  פריז של המאה התשע עשרה חיה ונושמת בבית הקברות הגדולPere Lachaise  . למעלה ממיליון בני מזל(?) קבורים שם ולמעלה משני מיליון איש חיים בשנה באים לבקר, לחפש איזה קבר במפה הסבוכה, למצוא אותו ולהצטלם. אוסקר ווילד, מרסל פרוסט, אידית פיאף. אבל גם לשוח על ספסל עם כריך ג'מבון אמנטל מהבולנג'ר (בבלוויל המרוחקת, אחד כזה עם חמאה חסה ועגבניה עולה רק ...

קרא עוד »

גשם

עדיין כאן. באנונימיות המבורכת של העיר. באור בין ערביים אינסופי גם בשעה עשר בלילה. בבניין האוסמני מסולסל מרפסות וגבוה תקרה. שוב רצפת העץ, שוב החלונות הגדולים. בכל מקום אחר זה היה נחשב לקלישאה, לפארסה. כאן זה מותר ומקובל. אני חוזרת אל העיר כמו אל אהובה ותיקה, בסוף כל המסעות חוזרים אליה. מדרגות עקומות בנות מאתיים שנה, זרם המים המגוחך. המדרכות ...

קרא עוד »

השירותים בפורט דה קלינגקור

  טוב, את השירותים האלה קשה לפספס. אבל את השוק עצמו, שוק הפשפשים של פורט דה קלינגקור קל להפסיד. הוא פתוח רק בימי שבת ראשון ושני. כדאי להתאמץ ולהרחיק עד התחנה האחרונה של מטרו קו מספר ארבע. וכדאי לפנות יום שלם לעניין, זה כנראה שוק הפשפים הגדול בעולם. סבירות גבוהה שיש שם הכל..צריך רק לפשפש.  

קרא עוד »

מחוץ לעיר

  נדמה שמעולם לא היינו מחוץ לעיר כל כך. חמישה ימים לחוף הים ועשרים יום באלפים המושלגים מוחקים במח צר התפיסה שלי  כל זיכרון או תחושה מהעיר, מהר עד כדי אכזבה. פריז נדמת רחוקה כמו חלום, כמו קלישאה , כמו זיכרון עמום שיכול לעלות בכל מקום בעולם בכל רגע. אני כזו נמלה. תמיד הייתי נמלה. בזהירות מחושים ותפיסה המוגבלת למה ...

קרא עוד »

בון וויקאנד, בון ואקאנס, אורווא

הזמן הפריזאי הולך ואוזל. מזה כמה שבועות שאני מתהלכת בעיר ומחשבת לעצמי, האם זו הפעם האחרונה שאני מבקרת במקום הזה? יהיו עוד פעמים, זו פריז. תמיד חוזרים אליה ובכל זאת. אני מתגעגעת אליה בעודי מתהלכת בה. זה טיפשי ועצוב. אני חולפת על פני דוכן הממתקים הוותיק  בסן ז'רמן. זה אולי ליבה הטהור של העיר. בלב המהומה, בכניסה לתחנת המטרו של ...

קרא עוד »

לה ליברטה

  לה ליברטה  ,הדברים הקטנים ג'ורג' מוסטאקי נפטר לא מזמן, לקח איתו אל מתחת לאדמה את הזכות על היפה שבשירים על חירות ואובדנה. לה ליברטה הוא גם שמו של בר במספרים הגבוהים של פובור סן אנטואן. מקום רדיקלי, מה יש לומר. היחיד שתמיד פתוח בחלק הזה של השכונה. מקדשם של האלכוהוליסטים הכבדים, המשוררים היחידים, מעט מאד נשים מהוגנות  וגם ריקודים ...

קרא עוד »

פרנקופילה

  אנשי הלילה : אוונט גארד רדיקלי המשוטט הוא מי שמתרגל את החללים הציבוריים החדשים במצב של סקרנות וחושים מגורים: מגלה את הזמנים האורבניים.  בעוד שהוללות בעיר במהלך היום הולידה את המונח le spleen   (הטחול, הקדמונים האמינו שההומור השחור מקורו מהטחול), שהרי רגש המודרניות מזדקק כשהלילה נופל והיות הלילה מעורר השראה בכל האמנים הפריזאיים : בלזק, הוגו, בודלייר, שופן, קוּרבֶּה ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות למאיה וינברג