AFTER HADES PARTY עולה מעולם המתים
אישה מרחפת בתוך ביצת זהב. שערותיה האדומות רוקדות כמו נחשים מלאות דם. היא פוצה את פיה ומילה משונה מתעופפת מתוכו. לשווא מחכה אני לשמוע מילת אמת. דבריה חלקים ונפתלים כמו נחשים, היא עצמה נחש, נחש המתחזה לאמא אדמה. דיור מוגן הוא ביצת זהב. חולי נפש שמורים בה כפנינים נטושות. האישה זכתה בהן מן ההפקר ועכשיו הן בידיה, גולשות מבין אצבעותיה ונתלות מהן על חוטים בלתי נראים. לחולי נפש אין לאן ללכת. הם נתונים לחסדיהן של המדריכה, העובדת הסוציאלית, המנהלת של דיור מוגן והלאה, עד משרד הבריאות המהווה גבול בין ביצת הזהב לבין העולם שבחוץ. האנשים הרגילים לא יודעים דבר על מה שמתרחש בתוך ביצת הזהב. הם מאמינים שזהו מרחב מרפא וחומל וכל העובד בו עוסק במלאכת הקודש. ורק אנחנו, הטבולים בחלמון הנסתר, יודעים את האמת, יודעים ושותקים כי על כל מילה שנאמר יש מאה ניירות המוכיחים את דבר טירופנו. והנה, אחרי עשר שנים בתוך ביצת הזהב, בעודי כלואה בה גם עכשיו, החלטתי לפרוץ את אילמותי שלי ולספר את סיפור טירוף הדעת בשפת טירוף הדעת הלוא היא שפת החלומות והאגדות. הסיפור מתחיל כך.
דברים מוזרים התחילו לקרות בדירתי בדיור מוגן. דואר הפסיק להגיע. חיכיתי לתשובות מהוצאות לאור אליהן שלחתי כתב יד של ספרי. התשובות לא הגיעו. כשהתקשרתי להוצאות, התברר שכל חמשת התשובות נשלחו אלי מזמן, ואילו אני לא קיבלתי אף אחת מהן. הייתי מוטרדת וחרדה ומוזרויות נוספות לא איחרו להגיע. האווירה בביתי הייתה קודרת ומעיקה. שותפי לדירה לא דיבר איתי ורוב הזמן הסתגר בחדרו. הייתי לבד שעות, ימים וחודשים ארוכים. פיתחתי הרגל משונה לדבר עם עצמי בקול רם. ככה לפחות שמעתי קול אנושי וחוויתי אשלייה של שיחה ערה. התייעצתי עם עצמי, שאלתי את עצמי ועניתי, החמאתי לעצמי וניתחתי כל מצב שנוצר בחיי לפרטי פרטים. איש לא שמע אותי ובכל זאת פרטי שיחותי עם עצמי היו ידועים למדריכה ולעובדת סוציאלית. מילים שלחשתי ביני לבין עצמי, נפלטו מפיהן של ניצה ומירב בהיסך הדעת, הן לא הבדילו בין החדשות שכבר סיפרתי להן לבין החדשות שסיפרתי לעצמי בלחש, עירבבו ביניהן וכך נודע לי שהן שומעות אותי תמיד, גם כשאני לבד. עידן האח הגדול נכנס במלוא העוצמה לחיי הפרטיים, לא היה מסתור ממנו ולא היה טעם להתנגד. לו העזתי לבטא באוזני מישהו את חששותיי, הייתי זוכה מיד בתואר 'המשוגעת' ואולי גם באישפוז כפוי. נצרתי את חשדי הנורא בלבי, הפסקתי לתת אמון בניצה המדריכה ובמירב הע"וסית, התחמקתי מכל שיחה איתן כדי לא לשמוע מפיהן את מחשבותיי הנסתרות. התייסרתי כך חודשים עד היום בו קרה דבר נורא עוד יותר. שבוע לפני שזה קרה ניצה לקחה אותי לחנות יד שנייה לקנות בגדים ושם היא פלטה: "יש לנו עוד שבוע, נכון?". לא ידעתי מה יהיה בעוד שבוע, שום פעילות של דיור מוגן לא הייתה מתוכננת לזמן הזה, לכן נדרכתי והייתי שרויה במתח במשך השבוע הבא. וסופסוף זה הגיע. ביום רביעי ניצה שאלה אותי אם יש לי תוכניות למחר בצהריים (זה היה היום החופשי שלה, לא היינו אמורות להיפגש. "למה את שואלת?" שאלתי. "סתם" הייתה התשובה), כעבור רבע שעה ברחתי לנתניה עם פלאפון מנותק כדי שלא יוכלו למצוא אותי וביום חמישי בערב אישפזו אותי בכפייה.
כמה הסברים נחוצים:
הדואר לא הגיע אלי כי ניתנה הוראה לשלוח את כל מכתביי האישיים לכתובת המשרד של עובדת סוציאלית ואילו היא בתורה לא העבירה לי אף מכתב המיועד לי מסיבות לא ברורות. גרוע מכך, המצב עדיין לא השתנה, דואר הנשלח אלי לכתובת הזאת, לא מגיע אליי עדיין.
ברחתי כי הרגשתי שקורה משהו רע, פחדתי, פתחתי קלפים והם ניבאו רעות. אחרי ששוטטתי ברחובות נתניה שרויה בפחד איום, נסעתי להוריי בפרדס חנה ולשם הגיעו הבריונים הלוקחים בכפייה, אבל על זה אספר בסיפור הבא.
ברחתי כי הרגשתי שקורה משהו רע, פחדתי, פתחתי קלפים והם ניבאו רעות. אחרי ששוטטתי ברחובות נתניה שרויה בפחד איום, נסעתי להוריי בפרדס חנה ולשם הגיעו הבריונים הלוקחים בכפייה, אבל על זה אספר בסיפור הבא.
וואו קרעת לי את הלב שרהלה
ובאשר להיבט הספרותי
המטפורה של ביצת הזהב נפלאה עם טאצ' אירוני הייתי מרחיבה אותה לכל אורך הסיפור כדי שיהיה יותר ספרותי וםחות ראליטי כגון מכתבים לא מגיעים לביצת הזהב , ביצת הזהב סגורה ומסוגרת אני מדברת בתוכה כי בודד שמה אבל כולם מצטטים את שיחותי האם שתלו מקרופונים סמויים בביצת הזהב
משהו כזה
אבל יש לך כאן מטפורה נפלאה הפיקי ממנה פנינים
יש ערך לכתיבתך גם ברמה האנושית חברתית
אנשים צריכים לדעת ,מה קורה בקן הקוקיה
ואפרופו קן קוקיה גם הוא מתקשר לבצים אבל בצים המוטלות לקינים של אחרים ללא אהבה ללא מגע ללא חום של אימא קוקיה
המטילה ביצי זהב עאלק….
לכי על המרחב הדימויי ואז תוכלי להפיק ראליטי בלבוש ספרותי
-שתי צפורים בביצת זהב אחת:)שבת שלום וחודש טוב
שרהלה
צ"ל יותר ספרותי ופחות ראליטי- תיקון טעות מלמעלה
המודל הוא "משחק האש "שם כתבת מליבה של המטפורה עם זליגות למציאות
הלכתי לכיוון לא טוב, חנה.
אני צריכה לחזור למשחק האש.
עושה הפסקה כדי להתנקות מהראליטי הזה
אחזור על הסוס השחור הבוער
ולך תודה ענקית:-)
מעניין שרה. שבת שלום שתהייה וגם חודש שמח.
אשמח להמשיך לקרוא.
תודה, אביטל
ההמשך יבוא
שבת שלום
פחות סיפור הקטע הזה בינתיים , אבל מעניין וחשוב – מעין יומן נוקב
מסכימה. זה כתוב גרוע.
אעבוד על זה אחר כך.