שרון שלי
יש את הגברים האלה שלי אסור להתחתן איתם, אלו שהופכים לך את הבטן, גורמים לך לשכוח את שמך והופכים אותך לחתלתולה כנועה. אלו שגורמים לך להתמסרות טוטאלית מרוב שהם רגישים נבונים, יפים גבריים מבינים אותך, רואים אותך, קוראים אותך, יודעים אותך ועדין אינם מאבדים פרומיל של גבריות.
הבעיה איתם , מעבר לזה ששכחת איך קוראים לך, הרי אולי עוד תזכרי פעם, אולי זה עובר ההתאהבות המסחררת הזאת, הבעיה האמיתית איתם היא שבדרך כלל הם יכולים לגרום גם לנשים אחרות להרגיש כל כך, כל כך מיוחדות וחד פעמיות, הם מעפעפים ואנחנו נמסות, מתפרקות לגורמים, לחתיכות.
פעם בחייים אחרים נפלתי (כלומר זרקתי את עצמי בכל הכוח) לרשתו של אחד כזה וכך נולד השיר על יואש, ארול שלי .
השיר הזה נכתב עליו וכל כך הייתי רוצה לשמוע אותו עם מנגינה, מישהו?
הרחק מעץ האשכוליות
על ספסל בשדרה- מה רע? שני רגעים סוגר ארבעים
אתמול, אל גג בעיר הגעתי ושם בריה אחת ידעתי.
לרגע זה היה כמו אז, קיבוץ, דשא, חוץ, וודקה, כמים, כוכבים, שמיים,
מוזיקה מעולם אחר, מותק לא למהר, אין מקום אחר
כאן הזמן עוצר, אני קורץ, הוא ממצמץ.
ופתאום תל אביב בוקר של סתיו, תחילת אלפיים.
אני עם האנג אובר מתשעים ושתיים,
את אמא לשתיים?
ריח של קש מענג אותי
רוצה לומר: "אשתי, אשתי".
זוכרת שעזבת עם הפריחה, והנה כאן על המדרכה
קול מר מתוק, שפתיים תותים, תולה עיניי עגל בעוברים ושבים
עברתי עכשיו קרוב ממש, עדיין נושמת את ריח הקש
קוראת בשמך: "יואש, יואש"
העיר מתבררת, לאט, מבעד לערפיח, את?
הי! "כתפיים שמוטות", "הלו!" עיניי כלבלב חומות
אי שם בראשית הזמן הדלקת בי ניצוץ עקשן
עשינו אהבה בארץ אחרת, ראינו תנין מעל הכנרת
העמק, הדשא והקש לוחשים, יואש, יואש
זאת אני- תלתלים, ברחתי ממך לבעל
משפחה, בנות, עם עיניי עגל חומות
דמותך בת בית בלב, אצלי
ארול שלי
היי שרון יקרה.
רק להגיד לך שעוקבת אחרי פוסטייך וממשיכה להנות מהם מאד, גם אם לא מגיבה.
תמשיכי תמשיכי.
היי איריס הנהדרת גם אני עוקבת אחר קולך החם והנעים לעין. ומילות העידוד שלך תמיד עושות את העבודה. נראה שלוקח זמן להבין מה קורה פה במטע, כמו להגיע למסיבה שלא מכירים את האנשים והכללים, נראה שאני לומדת תוך כדי תנועה. מפליא אותי כל פעם מחדש שזה הכל אנשים אמיתיים. מפליא ולא מפליא, גם אני הרי… אמיתית אפס…
התכוונת אמיתית אפעס כנראה. משנה את המשמעות של המשפט 🙂
שיר מרגש
נכון ברור, אפעס כזה… תודה
אנחנו היינו רוצים לראות מה היה קורה בבננות בלוגס אם רק היה מתפרסם פוסט תחת הכותרת: יש נשים שאסור להינשא להן.
הדברים בהחלט מעוררי מחשבה. כותרת כזו כמובן הייתה מעוררת הדים ותגובות שליליות. אבל נראה לי שזה לא אותו דבר, זה לא שאני חלק מאיזה גל של דה לגיטימציה של גברים רגישים וגבריים מצד חבורת נשים שמזלזלת במעמד הגבר.
אולי אני צריכה לדבר רק על עצמי.
כמובן שהדברים נכתבו בהומור, ברור שמותר ושזה תענוג גדול לבלות ולהינשא לגבר רגיש חכם, סקסי אוהב נשים ואדם.
הקטע נכתב מתוך אהבת גברים, אתם עם נהדר, אחד מפלאי הבריאה. מבטיחה לשקול לשנות את הכותרת.
מזדהה עם הדברים. יש גברים שבאמת גורמים לנו להרגיש מיוחדות והכי הכי בעולם, והצרה היא שאצלם אף פעם את אינך יחידת סגולה. בקיצור, הפילו הרבה "חללות" (נקבה של "חללים"- המצאה שלי בזה הרגע) לפנייך ויפילו הרבה אחרייך. הבנתי את זה ממש לאחרונה, בשנה האחרונה ליתר דיוק.
השיר מקסים, שרון.
תודה כרמית, אני הבנתי את הדברים לאורכן ולרוחבן של שנות רווקותי.
אך אל ייאוש "לא כל הנוצץ זהב" ולפעמים בצדפה אפורה מסתתרת פנינה.
ארול ואשכוליות זה מאיר אריאל שעם השיר שלך נהיה גם דלת אחורית, כלומר עוד רגע בגידה.
לא בריא שיש אקס בראש. ברחת לבעל ומשפחה.
אני לא בטוח שמה שאת טוענת נכון:
זה לא רשימת הגברים שאסור להתחתן איתם, אלו נשים שפשוט לא טוב להן להתחתן, והיו צריכות להנות מאהבה בלי, לרצות חתונה ואחר כך לכתוב שירים על האקס.
רענן, אתה יודע מה נכון ומה לא.
אני פחות יודעת.
האסור נכתב כמובן בהומור. בעיניי כתיבה ומחשבות על מאפשרות לחוות משהו בלי באמת לעשות אותו, תנועה בזמו ובמרחב, חלק מהקסם.
לגבי ארול ומאיר, אכן נתלתי באילנות גבוהים, נראה לי שארול לא היה ידוע בנאמנות שלו אלא בכך שזכה לאהבתן של נשים רבות "ויש אומרים יסוד סביר לחשוב שגם עקיבא… הו הו הו הו" וכך גם אותו אקס…
מתוך פרספקטיבה של זמן יוצא אקראית להתבונן באקסים שלי לשעבר ,חברים לא בעלים:) שבדיעבד אני מה זה שמחה שלא העמיק הקשר יותר ממה שהיה צריך.
כרס וקרחת וגבחת ופדחת וקדחת ומה לא?
ממש כמו ששרה חוה אלברשטין בשירה :
הוא אוכל את הפלאפל, והטחינה נוזלת לו על הפנים
מפליא איך מסדרים למעלה את הענינים כמו שצריך וכל פקק מוצא מכסה:)))
משב רוח מרענן וקליל שירך ,שרון היקרה ההומור טוב לבריאות ולבריות
תודה חנה, מבינה אותך לגמרי ועם השיר של חווה הזדהתי וחייכתי בלב, אצל יואש זאת הבירה שנוזלת אבל העיקרון אותו עיקרון.