סוֹף סוֹף אֲנִי אַחֵר
סוֹף סוֹף
אֲנִי עוֹזֵב
דְּבָרִים דְּחוּפִים שֶׁל אֲחֵרִים
וְעוֹסֵק בְּעַצְמִי
טִפָּה
מוּל יָם.
סוֹף סוֹף
אֲנִי אַחֵר,
טִפָּה זוֹרֶמֶת
מִבֶּרֶז חָלוּד
כָּאן
מוּל הַמַרְאָה.
וְזֶה דָּחוּף
כָּל עוֹד טִפָּה,
כָּל עוֹד מַרְאָה…
עקיבא דביר (קונונוביץ)
ירושלים, 10-10-10
גיורא, שימחת אותי.
היי עקיבא
זה כל כך חד… סוף סוף אתה אחר, וטןב שכך.
להתראות טובה
כן, אני חש כאילו התחלתי לנסוע אל האחר שלי, עוד אני אמיתי.
זה באמת מה שאופיני לדור שלך, שאתם לא עוסקים בעצמכם, סוף סוף, בהצלחה. שיר יפה.
האם רק לדור שלי? תודה על איחוליך.
אהבתי עקיבא.
אהבתי, עקיבא.
אני רואה בשיר את המלחמה בזמן הנוזל
כוונתי היתה להביע שלמרות הזמן הזורם העיקר הוא להפוך את טיפת חיינו מטיפה נוזלת לטיפה זורמת.
ההחלטה הזאת לעסוק בעצמך, היא ממש נותנת הרגשה של להיות מישהוא אחר.
הבית האחרון מרגש, ומזכיר לנו את הזמניות של כל דבר.
לוסי, את צודקת, זאת מתנה. גם אותי מרגש הבית האחרון.
לאביטל ולרות, שימחתן אותי!
גיורא יקר, מאד אהבתי. גם את הניתוח של גליה. אבל הייתי משמיטה כמה שורות כדי לחזק, ברשותך
ככה:
סוֹף סוֹף אֲנִי אַחֵר
סוֹף סוֹף
אֲנִי עוֹזֵב
דְּבָרִים דְּחוּפִים שֶׁל אֲחֵרִים
וְעוֹסֵק בְּעַצְמִי
טִפָּה
סוֹף סוֹף
אֲנִי אַחֵר,
טִפָּה זוֹרֶמֶת
מִבֶּרֶז חָלוּד
איריס, מעניין שבמקום לכתוב את שמי כתבת שם אחר.
אני אוהב תגובה כמו שלך, הכוללת חוות דעת וגם הצעה לשינוי. מה שאת מציעה הוא מעניין מאד. אשקול את זה.
תודה מקרב לב.
סליחה, עקיבא יקר. אני לא בפוקוס. סביר להניח שעוד חשבתי על מה שכתב גיורא. זה פשוט זיעזע אותי מהבוקר.
הדימוי של הטיפה מהברז החלוד בא והופך את הקלישאה של טיפה בים על פיה, מטלטל ונוגע.
כן, ככל שאני מתבגר אני חש יותר את היותי "טיפה זורמת".