כולנו דיסלקטים מול טקסט החיים משורר, עורך, מתרגם

קִנְאָה   בַּדֶּרֶךְ מִבֵּית הַחוֹלִים "הֲדָסָה"… הוֹ, מֹחִי, חָמוּד שֶׁלִּי, אֲנִי חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת! קִנֵּאתִי בּוֹ, בְּמוּחַמַד, זְקוּף קוֹמָה בַּמַּעֲלִית, כָּפִיָּתוֹ הָאֲדֻמָּה וְאַרְבָּעָה שְׂפָמֵי שָׁרֵת מְחַבְּקִים רֹאשׁוֹ, וּבַפְּרוֹזְדוֹר – הוּא הוֹלֵךְ קוֹמְמִיּוּת עַל אַדְמָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה.   ירושלים, ינואר 2006

גֵּרוּשִׁין (מעין אייקו, לְא')   שִׁלְשׁוֹם– רֶוַח בֵּין אוֹת לְאוֹת אֶתְמוֹל– בֵּין  מִלָּה לְמִלָּה בֵּין מִשְׁפָּט לְמִשְׁפָּט הַיּוֹם– בֵּין בַּיִת לְבַיִת.                                       עקיבא קונונוביץ                                                 ירושלים, 19 באוגוסט 2009

נֵר לְרַגְלֵינוּ   נִירֶה וְנִבְכֶּה בֶּאֱמֶת לֹא נִשְׁתֶּה לְחַיִּים וְשׁוּב נִירֶה וְכָךְ נִחְיֶה כְּאַבְרָהָם בְּכֹבֶד רֹאשׁ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ מֹשֶׁה יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ דָּוִד יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וּבְנוֹ מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן זוֹ-יָהּ זַךְ   עקיבא קונונוביץ ירושלים, נר חמישי תשס"ט  

   הַגֹּלֶם  מאת חורחה לואיס בורחס   אִם (לְפִי קְבִיעַת הַיְּוָנִי בַּקְּרָאטִילוּס) הַשֵּׁם הוּא אַבְטִיפּוּס שֶׁל הַדָּבָר, בָּאוֹתִיּוֹת שׁוֹשָׁן כְּבָר הַשּׁוֹשָׁן, וְהַנִּילוּס כֻּלּוֹ בַּמִּלָּה נִילוּס.   וְעָשׂוּי מֵעִצּוּרִים וּמִתְּנוּעוֹת, יֵשׁ שֵׁם  מַחֲרִיד  שֶׁבּוֹ אֶת מָהוּתוֹ צוֹפֵן הָאֵל וְהוּא,הַכֹּל-יָכֹל,שָׁמוּר, אָכֵן, בִּשְׁלֵמוּתָן שֶׁל אוֹתִיּוֹת וַהֲבָרוֹת.   אָדָם וְהַכּוֹכָבִים יָדְעוּ סוֹד  זֶה בַּגַּן, אַךְ חֲלוּדַת חֶטְאוֹ (אוֹמְרִים הַמְּקֻבָּלִים) מָחֲקָה זֹאת, וְהַדּוֹרוֹת אִבְּדוּ אוֹתוֹ. ...

בַּפָּעוֹטוֹן  (לגאיה, נכדתי)   כָּבַשְׁתְּ עוֹד מִלָּה: "שֶׁ לִּ י!" אַתְּ שָׁרָה אוֹתָהּ בָּאַרְמוֹן בְּמַקְהֵלַת תַּלְתַּלִּים וְעֵינַיִם כְּחֻלּוֹת, חוּמוֹת, שְׁחוֹרוֹת. אַתְּ שָׁרָה אוֹתָהּ בְּשִׁנַיִךְ הַחֲדָשׁוֹת, הַלְּבָנוֹת: "שֶׁ לִּ י!" בְּעֶצֶם: "… לִי! לִי! לִי!…"   וַאֲנִי שָׁר סוֹלוֹ "…שֶׁ…"   עקיבא קונונוביץ                                      ירושלים, 2 ביולי 2009

אֲנִי וְאַתָּה     אַבָּא אָהַב אוֹתִי: לֹא חָסַךְ יָדוֹ מִמֶּנִּי, כְּמוֹ הַמְּלַמֵּד שֶׁלּוֹ בְּשִׁבְטוֹ בַּ"חֶדֶר"… גַּם הָעַלְמָה Devora, מוֹרָתִי בְּכִתָּה א' בְּבֵית הַסֵפֶר שֶׁל הַגּוֹיִים, לֹא חָסְכָה סַרְגֵּלָהּ מִשְּׂמֹאלִי הַסּוֹרֶרֶת, אַךְ יְמִינִי הַמְּאֻמֶּצֶת בִּמְלֹאת לָהּ שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה – עָצְרָה בָּאֲוִיר אֶת שְׂמֹאלוֹ: כַּפּוֹתֵינוּ הִתְרוֹצְצוּ מֵעַל רֹאשֵׁינוּ… וִימִינִי עָשְׂתָה חַיִל… וְאָבִי, מִבְּלִי לְהָסִיר אֶת לְשׁוֹנוֹ מִשְּׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה, בֵּין אַפּוֹ וּבֵין ...