בננות - בלוגים / / סוף סוף אני אחר
כולנו דיסלקטים מול טקסט החיים
  • עקיבא קונונוביץ

    שמי עקיבא קונונוביץ, נולדתי בבואנוס איירס, ארגנטינה, ב-1937. נשוי+4+3 נכדים. עליתי ארצה עם משפחתי ב1969, ישירות למדרשת שדה בוקר, שם לימדתי ספרות ולשון עברית בתיכון ובסמינר למורים עד 1977. בעל תואר מ.א. (בהצטיינות) בספרות השוואתית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. משנת 1977 עד לפרישתי לגמלאות (2003) לימדתי ספרות ולשון עברית בבתי ספר על-יסודיים ובמכללת דוד ילין. אני תלת-לשוני:  זכיתי בפרס שמערקע קאטשרגינסי מטעם הקולטור קאנגרעס בבואנוס איירס, בשנת 1955, על שירים באידיש.  זכיתי בפרס "רוסאריו קאסטייאנוס",מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1976,(מאמר עיוני על שירתה של המשוררת המקסיקנית הנ"ל). כתבתי שירים בספרדית ותרגמתי. ערכתי אנתולוגיה של שירי נתן יונתן בשפה הספרדית (מקור מול תרגום)  APOSTAR AL TIEMPO, בהוצאת ויזור, מדריד, 2008.  אני ממשפחה של דוברי עברית. אבי ז"ל הכריח אותי ללמוד עברית מגיל 7. אני כותב שירים בעברית משנת 1961, כשערכתי את כתבי העת העבריים "צהר" ו"רימון" (אפשר לעיין בהם בספרייה הלאומית, בירושלים). כתבי עת אלה נמכרו בתחנת המטרו בבואנוס איירס. היו להם כ-2000 מנויים ומומנו  גם על ידי מודעות בעברית מטעם בתי עסק של יהודים. בארץ פרסמתי (בשנת 1974) את הספר "דקדוק ללא פיהוק" (הנחלת הדקדוק בעזרת הומור) בהוצאת סמינר שדה בוקר (בהמלצת משרד החינוך). פורסמו שירים ומאמרים ב"על המשמר", "ידיעות אחרונות", "מאזניים","מבוע", "מקור ראשון", "במכללה", "עלון למורה לספרות" ועוד. הוצאתי לאור 2 ספרי שירה: 1.      "הקול והקולר", ספריית פועלים, 1992 (בעריכת נתן יונתן). זכה בפרס "פרננדו חנו", מטעם קהילת מקסיקו. 2.      "הקולר והקול", הוצאת כרמל, 2004. 3.   "האדם דיסלקטי", בשלבי הוצאה לאור. אני נמנה עם הועד המנהל של בית הסופר בירושלים.      

סוף סוף אני אחר

 

סוֹף סוֹף אֲנִי אַחֵר

 

סוֹף סוֹף

אֲנִי עוֹזֵב

דְּבָרִים דְּחוּפִים שֶׁל אֲחֵרִים

וְעוֹסֵק בְּעַצְמִי

טִפָּה

מוּל יָם.

 

סוֹף סוֹף

אֲנִי אַחֵר,

טִפָּה זוֹרֶמֶת

מִבֶּרֶז חָלוּד

כָּאן

מוּל הַמַרְאָה.

 

וְזֶה דָּחוּף

כָּל עוֹד טִפָּה,

כָּל עוֹד מַרְאָה…

 

 

עקיבא דביר (קונונוביץ)

 

ירושלים, 10-10-10

17 תגובות

  1. גיורא, שימחת אותי.

  2. היי עקיבא
    זה כל כך חד… סוף סוף אתה אחר, וטןב שכך.
    להתראות טובה

  3. זה באמת מה שאופיני לדור שלך, שאתם לא עוסקים בעצמכם, סוף סוף, בהצלחה. שיר יפה.

  4. אהבתי עקיבא.

  5. אהבתי, עקיבא.

  6. אני רואה בשיר את המלחמה בזמן הנוזל

    • כוונתי היתה להביע שלמרות הזמן הזורם העיקר הוא להפוך את טיפת חיינו מטיפה נוזלת לטיפה זורמת.

  7. ההחלטה הזאת לעסוק בעצמך, היא ממש נותנת הרגשה של להיות מישהוא אחר.
    הבית האחרון מרגש, ומזכיר לנו את הזמניות של כל דבר.

  8. לאביטל ולרות, שימחתן אותי!

  9. גיורא יקר, מאד אהבתי. גם את הניתוח של גליה. אבל הייתי משמיטה כמה שורות כדי לחזק, ברשותך

    ככה:

    סוֹף סוֹף אֲנִי אַחֵר

    סוֹף סוֹף

    אֲנִי עוֹזֵב

    דְּבָרִים דְּחוּפִים שֶׁל אֲחֵרִים

    וְעוֹסֵק בְּעַצְמִי

    טִפָּה

    סוֹף סוֹף

    אֲנִי אַחֵר,

    טִפָּה זוֹרֶמֶת

    מִבֶּרֶז חָלוּד

    • איריס, מעניין שבמקום לכתוב את שמי כתבת שם אחר.
      אני אוהב תגובה כמו שלך, הכוללת חוות דעת וגם הצעה לשינוי. מה שאת מציעה הוא מעניין מאד. אשקול את זה.
      תודה מקרב לב.

      • סליחה, עקיבא יקר. אני לא בפוקוס. סביר להניח שעוד חשבתי על מה שכתב גיורא. זה פשוט זיעזע אותי מהבוקר.

  10. הדימוי של הטיפה מהברז החלוד בא והופך את הקלישאה של טיפה בים על פיה, מטלטל ונוגע.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לעקיבא קונונוביץ