כולנו דיסלקטים מול טקסט החיים משורר, עורך, מתרגם

  שלום לכם,   להלן קטע משירתה של מקהלת צלילי לדינו בירושלים, שאני חבר בה, בביצוע השיר אדיוס, בהופעה חיה שנערכה ביום חמישי 24-12-09 במרכז תרבות העמים בירושלים, במהלך טקס השקת ספר שירי השלישי "האדם דיסלקטי". ברכה, עקיבא            

  בֵּינִי לְבֵין מוֹחִי   אֲנִי נוֹסֵעַ בַּכְּבִישׁ הַמָּהִיר, אַךְ מוֹחִי בְּאוֹטוֹסְטְרָאדָה אַחֶרֶת. אֲנִי בֶּן 7 וַאֲחוֹתִי בַּת 6 לְאַחַר דִּקְלוּמָהּ הַמַּרְשִׁים בִּפְנֵי הַדּוֹדִים וְהַדּוֹדוֹת הֵם כּוֹפִים עָלַי "דַּקְלֵם-דַּקְלֵם" וַאֲנִי נֶחְבָּא אֶל כַּעֲסִי זוֹעֵק "לֹא-רוֹצֶה! לֹא-רוֹצֶה!" וְעוֹלֶה עַל הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ מַמְתַּקִּים וּמְלוּחִים כֻּלָּם פּוֹעֲרִים עֵינַיִם וַאֲנִי רוֹאֶה מִבַּעַד לַחַלּוֹן אַלְפֵי רָאשֵׁי בָּקָר שְׁחוֹרִים אֶל הָעֵשֶׂב מִתְוַדִּים וְהוּא עוֹבֵר שִׁבְעָה מְדוֹרֵי ...

  הִטָּהֲרוּת       רְאִי: נְיָרוֹת סְמוּכִים עַל שֻׁלְחָנִי,   דַּפִּים צוֹבְרֵי אֲבַק  קְבִיעוּת   פִּטַּרְתִי כַּחֹק: מִכְתָּבִים, אָדוֹן,   אָדון נִכְבָּד וְאַף נִכְבָּד מְאֹד, חוֹזְריִם   לִמְקוֹר מַחְצַבְתָּם, שָׁבִים לְאֵיתָנָם   בְּאַרְגָּז אָדִישׁ: עִתּוֹנִים וְכִתְבֵי-עֵת   מְפַרְפְּרִים בָּרוּחַ, מַשַּׁק כַּנְפֵיהֶם מְתַקְתֵּק   מִכְתָּב תְּלוּנָה לָעוֹרֵךְ.   רְאִי, רְאִי: שֻׁלְחָנִי מְגֻלָּח לְמִשְׁעִי,   דַּף אֵינוֹ מֵעֵז   לְהִסְתַּמֵּר מִן ...

מֵחֲרַכֵּי הַשְׂמִיכָה     אֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת בְּרַגְלַיִם חַמּוֹת. כַּפּוֹת יָדַי מְחַבְּקוֹת אֶת מִצְחֵךְ. אֲנִי – אֲנִי, אַתְּ – אַתְּ, עֵינֵינוּ חוּמוֹת, מְצִיצוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד, גַּם יָדִי מְצִיצָה עַכְשָׁו מֵחֲרַכֵּי הַשְׂמִיכָה: קַר לְאַבָּא, מְשַׁפְשֵׁף יָדָיו, לְסַבָּא קַר יוֹתֵר. עֵינָיו הַכְּחֻלּוֹת תְּכֵלֶת עַכְשָׁו, הַטּוֹטֶפֶת צוֹנֶנֶת: "תֵּן יָד, תֵּן יָד!"   אֲבָל אֲנִי נוֹתֵן קוֹל: "אַבָּא, חַכֵּךְ יָדֶיךָ זוֹ בְּזוֹ, עַד שֶׁיָּבוֹא ...

אֲנִי רוֹצֶה לָשִׁיר     אֲנִי רוֹצֶה לָשִׁיר אֲפִלּוּ כְּמוֹ אַבָּא בָּם בָּם בָּם אַךְ בַּחֲלוֹמִי חֲלוֹם בִּצְבָעִים שֻׁלְחָן עָרוּךְ וְסַבָּא בְּרֹאשׁוֹ שָׁר כֻּלָּם שָׁרִים דּוֹדַי בְּנֵי דּוֹדַי אֲנִי רוֹאֶה וְאֵינִי נִרְאֶה אַבָּא מִחוּץ לַשֻּׁלְחָן וְאֵינוֹ שָׁר וַאֲנִי דּוֹחֵף אוֹתוֹ בַּעֲדִינוּת תָּשִׁיר גַּם אַתָּה אַבָּא…   וְעִם שַׁחַר רָאִיתִי   אֶת פִּצְעוֹנַי עַל הַמֵּצַח מִתַּחַת לִשְׂפָתַי וּבִלְחָיַי וְחִיַּכְתִּי.     ...

כֵּיצַד לְטַפֵּל בַּמִּלִּים     סַבָּא לִמֵּד אוֹתִי כִּמְעַט בְּכָל יוֹם: הָיָה מְלַטֵּף אוֹתָן בַּחַלָּף שֶׁבִּימִינוֹ, מַעֲבִירוֹ כַּדָּת וְכַדִּין עַל צַוָּארָן וּמְשַׁחְרֵר אוֹתָן, מְקַרְקְרוֹת בְּקוֹלָן הָרֵיק, שֶׁיִּתְעוֹפְפוּ לָהֶן כִּרְצוֹנָן בֶּחָצֵר הַמְּכֻסָּה שְׁטִיחַ אֵפֶר, וְהֵן שׁוֹתְתוֹת דָּם וְלַשְׁלֶשֶׁת עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל, מְפַרְכְּסוֹת וּמְפַרְפְּרוֹת עַד צֵאת הַנְּשָׁמָה.   וַאֲנִי לֹא אֶלְמַד עַד צֵאת הַנְּשָׁמָה.   (מתוך: "הקולר והקול", כרמל, 2004)