גנבים

מי אם לא אני

אהיה עדה ליופיין של ערוגות הפרחים העירוניות.

אלו שמתחלפות לפי עונות השנה,

שנתרמו מכספם של הולנדים, בוני סכרים, מיבשיי אוקינוס.

האזרחים, בני העיר שלי, אוהבים פריחות.

כל כך רוצים אותן קרוב,

שיום לאחר שנולדו בערוגות- הם כבר אצלם בחצר.

רגע, אני עוברת נושא ברשותכם.

כרגע זה רגע מאוד אישי,

רגע שאני רוצה להודות בכשלוני.

אולי כבר פג-תוקף הרגע הזה,

ובטח אני לא שלמה ומושלמת,

וזה לא פשע לחשוב על עצמי כמשוררת

משושלת הכוזרי