תמי פיאלקוב קאלי מוכשרת…
לִרֶגַעִים לֹא חָשׁוּב
אִשָּׁה אוֹ גֶּבֶר-
רֶגֶל עוֹקֶּבֶת אָחַר רֶגֶל
וְזֶה נִפְלָא וְנוֹרָא לְהִתְרוֹמֵם מְקּוֹף-
מֵרֹאש עַד סוֹף
אוּלָם בְּרוּאִים גַּלְמוּדִים-
נוֹתָּרִים גְּלָמִים לֹא מִתְפַּקְּעִים
*שבת נעימה לכולם!
לִרֶגַעִים לֹא חָשׁוּב
אִשָּׁה אוֹ גֶּבֶר-
רֶגֶל עוֹקֶּבֶת אָחַר רֶגֶל
וְזֶה נִפְלָא וְנוֹרָא לְהִתְרוֹמֵם מְקּוֹף-
מֵרֹאש עַד סוֹף
אוּלָם בְּרוּאִים גַּלְמוּדִים-
נוֹתָּרִים גְּלָמִים לֹא מִתְפַּקְּעִים
*שבת נעימה לכולם!
עצוב שכך היא האנושות.
תודה.
שבת נעימה לך גליה..
תמי, לפעמים זאת תחושתנו, ואז רצוי להפעיל את העין השלישית כדי לצאת ממנה.
שבת שלום!
עקיבה יקר, תודה לתגובתך. באמת שזה משוב ניפלא כששיר נקרא וקורא מגיב. אבל, נדמה לי, שכולנו הכותבים לא היינו רוצים שכל מילה תתפרש כקורות חיו האישיים של הכותב. אני בקלות יכולה לכתוב שיר על מגורים ברחוב בלפור וקפה תמר למרות שאני גרה בירושלים וכו'…
שבת מנוחה לך…
תמי, שיר יפה. אני אינני מכירה אותך ואת קורות חייך. אני יכולה רק להתייחס לשיר כפי שדיבר אלי. בעיני הוא מדבר על כוחה של אהבה, אם כי, לדעתי, אדם איננו גלמוד לעולם, אם הוא יודע את עצמו…
נורית
תודה, נורית לתגובתך..
נראה לי שהתחושה של הגלמוד נמדדת בסולם רגשי של אדם שמרגיש כך.
גלמוד=מוות=גלמים לא מתפקעים..
אולם ברואים גלמודים נותרים גלמים לא מתפקעים -כל כך יפה
שבת מנוחה לך חנה יקרה…