"מימוש התכנית לפריקת הנשק נתקל עד היום בקשיים בשל העובדה שהעולם בכללו אינו מברר לעצמו את כל הקושי המופלג שבבעייה זו. רוב השאיפות בעולם מתמלאות קמעה קמעה. תינתן הדעת על חילוף המונרכיה ההחלטית בדמוקרטיה. אולם כאן לפנינו מטרה, שאין להתקרב אליה דרגה דרגה בפסיעות קטנות.
כל זמן שלא תיעקר מן העולם אפשרות המלחמה, לא יחדלו האומות משאיפתן להכשיר את עצמן הכשרה צבאית מושלמת ככל האפשר, כדי להגיע לניצחון במלחמה הקרובה. ולפיכך ייראו כהכרח את חינוך הנוער ברוח מסורת המלחמות וטיפוח הגאווה הלאומית צרת הלב עם רוממות וקילוסין לגבורת המלחמה, כל עוד אפשרי הדבר, שבזמן מן הזמנים יצריכו סכסוכי דמים את המדינה לרוח גבורה שכזאת מצד אזרחיה. לפיכך החימוש משמעו לא חיוב השלום והכנתו, אלא חיוב המלחמה והכנתה. לפיכך לא בצעדים קטנים יפורק הנשק, אלא הוא יפורק בבת אחת או שלא יפורק כלל.
תמורה עמוקה כזאת בחיי העמים לא תבוא אלא אם כן יקדם לה מאמץ מוסרי כביר כוח, דחייה מדעת של מסורות עמוקות שורשים. מי שאינו מוכן להסכים, שבמקרי סכסוכים יהייה מזל ארצו תלוי בלי תנאים בפסקיה של בוררות לאומית, ולקבע את הדבר הזה בלי מיעוטין כלשהם בכתב אמנה מדיני – אין לו רצון אמת לגדר בפני המלחמה. כאן הפיתרון: הכל או לא כלום.
אין להכחיש שהשאיפה לפשרות שאינן מספיקות היא שהכשילה עד עכשיו את המאמצים לביטוח השלום.
אין להפריד בין השאלות של פריקת הנשק וביטוח השלום. ביטוח זה אינו ניתן אלא ע"י התחייבות הלאומים כולם להוציא לפועל את הפסקים הבינלאומיים.
אנו עומדים איפה על פרשת דרכים. בידינו נתונה הבחירה, אם למצוא את דרך השלום או להוסיף וללכת בדרך המשפילה את תרבותנו, בדרך האלימות הגסה. מן הצד האחד רומזים החירות ליחיד והביטחון לכלל, מן הצד השני מאיימים העבדות ליחיד והכיליון לתרבותינו. לפי מעשינו יהי מזלנו."
—
מתוך "דמות עולמי" מאת אלברט אינשטיין. תרגום מגרמנית: ד"ר ש. אטינגר (בשינויים קלים שלי) הוצאת א.י. שטיבל, תל אביב, תרצ"ה