על הברכיים

ביום שישי נסעתי לקדש ברנע, כן, המושב החביב עלי על גבול מצריים ישראל. נסעתי עם שני צלמים שעם אחד מהם אני בקשר עבודה כבר מספר חודשים בנוגע לפליטים סודנים

אחרי שעתיים על הגבול נסענו לבית של משפחת פנחס המופלאה במושב, כל ביקור אצלם הוא חגיגה לנפש, משהו נקי זורם שם באויר, בברזים ובדם. אנשים ישרים וטובי לב. פשוט כך.

אחרי שעה חזרנו לגבול, שלוש שעות פטרלנו בעקבות הג"יפים הצבאיים, מנסים לדלות מידע מכל כיוון, כמו תמיד בסיורים שלנו בגבול. פגשנו שני צלמים מרויטרס שחיכו גם הם לחדירה של פליטים. בערך באחת בלילה התקבל דיווח על מסתנן, טסנו בעקבות הג"יפים בדרך לא דרך ובום… שני פאנצ"רים בעומק השטח. את הצלם זרקתי מהאוטו שיצטרף לצלם של רויטרס, נסעתי 10 קילומטר עם שני פנצ"רים ותקווה בלב כדי להוציא את הרכב מהשטח, היה לי ברור שאם אני מחכה עוד קצת- אין לי דרך לחלץ את הרכב וחישבתי שיש עדיין מספיק אוויר כדי להגיע חזרה למושב.
אבישי ועידן פנחס סייעו לי כמו תמיד, אוכל, מקלחת , בדיקת נזקים, בלי תמורה. אנשים נפלאים. אין לי דרך להודות להם מספיק על הכל.
בערך בשלוש היתה כמובן חדירה של פליטים, את התמונות תוכלו לראות היום בהארץ, של הצלם המוכשר מאד של רויטרס ,לא אצלנו, מסיבות שלא אפרט כאן רק אומר שאני מאוכזבת, עצובה וחולה. חולה מאד. 

אלו שלא קוראים הארץ – אחת התמונות היא של פליט אריתראי שחצה את הגבול, ניגש דווקא לצלמים , כרע על ברכיו והתחנן שלא יירו בו, החיילים המצריים יורים בכל דבר שזז ולא שילם שוחד. הוא לא היה בטוח שאכן הגיע לצד הישראלי.

החיילים שלנו, חייבת לשבח כשמגיע, כל לילה רודפים אחרי מסתננים ומעבירים אותם, אחרי טיפול לגורמים אחרים או משחררים אותם בבאר שבע, הטיפול כולל לינה בחדרי החיילים בבסיס, אוכל צבאי, בגדים, חיתולים, שמפו, מטרנה, משחקים, רופא צבאי…. הכל. החיילים היו קרועים מעייפות כשפגשנו אותם , כל לילה אותו דבר, כל לילה חדירות ומרדפים, ולמרות הכל אמרו לי שהאפריקאים אנשים טובים ואסור להחזיר אותם למצריים כי " המצרים לא שפויים והם ישחטו אותם"

לראות חייל בן 19 מתייחס לפליט בכזו עדינות באמצע הלילה, קצת מחזיר את האמון בצה"ל ובחינוך שלנו.( אף מילה על השטחים ועזה כרגע). גם משפחת פנחס שכבר הזכרתי מחזירה לי טיפין טיפין את האמון בבני אדם שנעלם.

כן אני חולה, 40 מעלות חום שלא יורד למרות ארסנל התרופות שאני ממטירה עליו. גזרתי את התמונה של יונתן מרויטרס מהעיתון והצמדתי למסך המחשב שלי.  אני מקווה שעוד אלפי אנשים יעשו כמוני, תגזרו את התמונה הזו ותשמרו אותה במקום בולט לעין, זו לא תמונה מבוימת, זו לא עוד מניפולציה של בלוטת הרגש שלכם, זה קורה כאן. 

עכשיו אפשר לחזור ולקרוא להם מהגרי עבודה.