איפה את מסתובבת?

והוא?

הוא יודע לכתוב, לזיין ולבשל. זה הוא. זהו.

ומה?

וכלום, הוא יודע לזיין ולכתוב ולבשל , גם לחבק. 

ומה יהיה?

לא יהיה, כבר יותר מדי פעמים דיברנו על זה, כבר יותר מדי התחלות של משהו שהבטחתי לא להתחיל אבל הלב המרדני לא שמע לי. לא הפעם.

למה את ככה? למה מראש להחליט?

כי ככה, ואת, את תפסיקי, אמרתי לך. אני לא מחפשת. זה מה שהוא יודע, זה הוא וזהו. אני לא צריכה יותר.

אבל למה? למה?

כי ככה אני רוצה, ככה אני רוצה שיהיה, לא רוצה לדמם יותר. כמה אפשר? ובכלל, צריך מתישהו בחיים לגדל קליפה סביב האיבר הבוגדני הזה. הלב. בטח שהלב.

אז מה תעשי? 

את מה שצריך לעשות בפרק זמן קצוב כמעט מראש, אני אוכל ואזדיין ואקרא. באמת שלא צריך יותר. לא צריך יותר. וכמה שנחשוב פחות ונדבר פחות ייטב.

אני לא מבינה אותך.