בננות - בלוגים / / ארוטיקה בקיבוץ
בוסתן הפירות
  • משה גנן

    נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות. אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע. אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם): לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי. דוא"ל: ganan1@bezeqint.net

ארוטיקה בקיבוץ

In the Kibbutz

 

This is the song of the wooden shoes

From the common shower,

Men and women in the Kibbutz

Bathing here together.

 

The men seriously

Debate over and over

Matters of utter importance

Concerning lucerne and clover.

 

But, coming in late from the fields

You take a shower all alone,

And burst into songs springing from your heart,

Sing happily and strongly, in full tone,

 

which the mould and the wet bench make mellow,

While the walls echo them in mild acoustics,

Even if somewhat false. But who cares?

You sing songs from "The Sound of Musics"!!

 

This is the ditty of the wooden shoes,

Standing in the water in showers of such kind.

Men and women bathe, with a wall between them,

To hide from each other their behind.


 

בַּקִּבּוּץ

 

זֶה שִׁיר הַכַּפְכַּפִים

זֶה שִׁיר הַמְקַלַּחַת

גְּבָרִים וְנָשִׁים בַּקִּבּוּץ

רוֹחֲצִים בְּיַחַד.

 

הַגְּבָרִים   דָּנִים

 בְּעִנְיָנַי הָרֶפֶת,

זֶה מְקוֹם הַוְּעִידָה

 עַל שְׂדוֹת הָאַסְפֶּסֶת.

 

אַךְ אִם אִישׁ שָׁם לְבַד

הוּא נוֹתֵן בְּשִׁיר קוֹלוֹ.

חֲזֵהוּ מִתְרַחֵב: הוּא שָׁר

חָזָק וּמְאֻשָּׁר. כֻּלּוֹ

 

מְאֹשָׁשׁ: הַקִּירוֹת

כְּלֵי   אָקוּסְטִיקָה.

הוּא מְזַיֵּף: אַךְ שִׁירוֹ

מִ"צְּלִילֵי הַמּוּסִיקָה"!

 

זֶה שִׁיר הַכַּפְכַּפִים

זֶה שִׁיר הַמְקַלַּחַת

גְּבָרִים וְנָשִׁים בַּקִּבּוּץ

רוֹחֲצִים בְּיַחַד

(רַק קִיר דַּק בֵּינֵיהֶם,

שֶׁלֹּא יִרְאוּ לָהֶם  אֶת הַתַּחַת).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

14 תגובות

  1. רונית בר-לביא

    הי משה.

    אהבתי את השיר,
    וגם את התרגום, מאד.

    השיר מדבר על פעם, נכון ?
    כי היום לא מתקלחים עם כפכפי עץ נראה לי (?)

  2. זוכר את זה 🙂
    יפה לך חבר
    היו זמנים 🙂

  3. אומי לייסנר

    גדול!!!!!!

    • לאבנר ואומי –

      יש נדמה – אין נכנס וקורא: אך תודה לכם, אתם מוכיחים לי את ההפך.
      ואולי כדאי לפרסם את כל מלאי שירי החשק (פרי עטי – לא רבים כל כך…) שברשותי? ואולי כדאי לפתוח כאן מדור שירי חשק מכל משוררי העולם מכל התקופות? האם "יהיו קונים…"?
      פעם ערכתי בביתי ערב כזה והיו חוויות שירה נחמדות וכדאיות.
      משה

  4. רונית,
    היום כבר אין כל כך קיבוצים.
    אז הקמתי זכר לימים עברו.
    מקלחת הבנים – זה היה מקום לחוויות אל יסופרו!!!
    לבנות היה על פי רוב גוף צעיר ויפה!!!!
    (ככתוב בשיר השירים פרק ב' פסוק ח – דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים.
    אם זה אומר משהו.
    אני משם למדתי.

  5. הי משה,
    שיר עליז
    על ימים ורחוקים ויפים
    מבחינתי, תמיד יש מקום לשירי חשק
    בשיר זה, אהבתי את האירוטיקה שבתום.
    המשך ערב נעים,
    סיגל.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למשה גנן