48-52 (להתקרב למועד החגיגה על הספה של אבנר)

 

 

 

49+2=51
90-51=39
= 43.33% נותרו

47

 

Den König Wiswamitra,
Den treibt's ohne Rast und Ruh',
Er will durch Kampf und Büßung
Erwerben Wasischtas Kuh.

Oh, König Wiswamitra,
Oh, welch ein Ochs bist du,
Daß du soviel kämpfest und büßest,
Und alles für eine Kuh!

 

חַיִּים לֹא קַלִּים

לַמֶּלֶךְ וִיסְוָמִיטְרָה:

הוּא יָגֵעַ לְהַשִּׂיג

אֶת פְּרָתָה שֶׁל וָשִׁיסְטָה.

 

הוֹ, מֶלֶךְ וִיסְוָמִיטְרָה

 לְאֵיזֶה חֲמוֹר הָיִיתָ

לְהִתְיַגֵּעַ כָּל כָּךְ

 עֲבוּר פָּרַת וָשִׁיסְטָה.?

 

48

Herz, mein Herz, sei nicht beklommen,
Und ertrage dein Geschick.
Neuer Frühling gibt zurück,
Was der Winter dir genommen.

Und wie viel ist dir geblieben,
Und wie schön ist noch die Welt!
Und, mein Herz, was dir gefällt,
Alles, alles darfst du lieben!

הוֹ לֵב, לִבִּי, אֶל נָא תִּדְכֶּה,

קַבֵּל אֵת שֶׁקָּבַע גּוֹרָל.

מִיָּד אָבִיב חָדָשׁ תִּזְכֶּה

בַּמֶּה שֶׁחֹרֶף מִמְּךָ נָטַל.

 

וְכַמָּה רַב הוּא שֶׁנִּשְׁאַר!

וְכַמָּה יִיפ עוֹלָם וְטוֹב!

לִבִּי, מָה שֶׁבְּחֶלְקְךָ נָפַל

אֶת זֶה עָלֶיךָ לֶאֱהֹב.

 

 

 

49

 

הִנְּךָ יָפָה כְּפֶרַח

טְהוֹרָה, נָאָה, קְסוּמָה:

אֲנִי מַבִּיט בָּךְ וּכְאֵב

פּוֹלֵחַ בִּי לֵב סוּמָא.

 

אֲנִי חָשׁ כִּי עַל רֹאשֵׁךְ

אַנִּיחַ יָד בְּרָכָה:

שֶׁהָאֵל יִשְׁמְרֵךְ

תָּמִיד זָכָה, טְהוֹרָה, בָּרָה.

 

 

 

Du bist wie eine Blume,
So hold und schön und rein;
Ich schau dich an, und Wehmut
Schleicht mir ins Herz hinein.

Mir ist, als ob ich die Hände
Aufs Haupt dir legen sollt,
Betend, daß Gott dich erhalte
So rein und schön und hold.

 

 

50

הַכֹּל  עָשִׂיתִי, אֲהוּבָהּ,

וְיָדַעְתִּי – לִבֵּךְ יִסְעַר –

שֶׁבְּקִרְבֵּךְ הָאַהֲבָה

 לֹא עוֹד עֲבוּרִי תִּבְעַר.

 

אַךְ כִּי בְּכָךְ כָּל כָּךְ הִצְלַחְתִּי

אוֹתִי בְּכָל זֹאת יְצַעֵר.

אָז אֶפְנֶה, אֶחְשֹּׁב, לוּ בְּכָל זֹאת

לִבֵּךְ הָיָה אֵלִי חוֹזֵר.

Kind! Es wäre dein Verderben,
Und ich geb mir selber Mühe,
Daß dein liebes Herz in Liebe
Nimmermehr für mich erglühe.

Nur daß mir's so leicht gelinget,
Will mich dennoch fast betrüben,
Und ich denke manchmal dennoch:

 

 

 

51

 

עֵת אֲנִי עַל מִטָּתִי

בַּלַּיִל וְכַרְים עָטוּף,

דְּמוּת קְסוּמָה וַאֲהוּבָהּ

לְפֶתַע מוּל עֵינַי תָּצוּף.

 

כְּשֶׁשֵּׁנָה מְתוּקָה

תִּסְגֹּר שְׁמוּרוֹת עֵינַי,

תְּמוּנָה זוֹ תִּתְגַנֵּב

אֶל תּוֹךְ חֲלוֹמוֹתַי.

 

אַךְ עִם בּוֹא הַבֹּקֶר

הַחֲלוֹם לֹא נָמוֹג.

בְּלִבִּי אֶשָּׂאֵהוּ

עַד אוֹר הַיּוֹם יִפּוֹג.

Wenn ich auf dem Lager liege,
In Nacht und Kissen gehüllt,
So schwebt mir vor ein süßes,
Anmutig liebes Bild.

Wenn mir der stille Schlummer
Geschlossen die Augen kaum,
So schleicht das Bild sich leise
Hinein in meinen Traum.

Doch mit dem Traum des Morgens
Zerrinnt es nimmermehr;
Dann trag ich es im Herzen
Den ganzen Tag umher.

 

52

 

נְעָרַת שְׂפַת שׁוֹשַׁנָּה

עִם עַיִן חֵן בָּהּ זֹךְ נוֹגַהַּ,

אֲהוּבָה יָפָה, קְטַנָּה,

בָּךְ תָּמִיד לִבִּי הוֹגֶה! אָהּ!

 

אָרְכוּ לֵילוֹת הַחֹרֶף,

רַק אִתָּךְ כָּאן חַם.

עִמָּךְ אֵשֵׁב, נְפַטְפֵּט בְּלִי הֶרֶף,

בְּחֶדֶר מְחֻמָּם.

 

וְאֶת שְׂפָתַי אוֹבֶה לַחֲתֹם

בְּלִבְנַת יָדֵךְ כַּשֶּׁלֶג,

וּבִדְמָעוֹת אֶרְצֶה כַּסּוֹת

 אֶת לִבְנַת יָדֵךְ כַּשֶּׁלֶג,.

 

Mädchen mit dem roten Mündchen,
Mit den Äuglein süß und klar,
Du mein liebes, kleines Mädchen,
Deiner denk ich immerdar.

Lang ist heut der Winterabend,
Und ich möchte bei dir sein,
Bei dir sitzen, mit dir schwatzen,
Im vertrauten Kämmerlein.

An die Lippen wollt ich pressen
Deine kleine, weiße Hand,
Und mit Tränen sie benetzen,
Deine kleine, weiße Hand.