בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
כריסטיאן מורגנשטרן:
וִדּוּיוֹ שֶׁל תּוֹלָע
בְּקוּנְכִית גָּר לוֹ תּוֹלָע,
יְצוּר כֹּה מְיֻחָד,
לְפָנַי לִבּוֹ גִּלָה,
וּכְאֵבוֹ כִּי חַד:
אֶת לִבּוֹ הַקָּט, הַדָּך –
וְכֹה לִבּוֹ יִפְעַם!
הַתְּדַמֶּה כִּי אֶתְבַּדַּח?
אַךְ אַל נָא תִּתְחַכַּם!
בְּקוּנְכִית גֵּר הַתּוֹלָע,
יְצוּר כֹּה יִחוּדִי!
בִּצְקוּן הַלַּחַשׁ לִבּוֹ גִּלָּה –
הִתְיַדֵּד אֶתִּי!
Die Beichte des Wurms
Es lebt in einer Muschel
ein Wurm gar seltner Art;
der hat mir mit Getuschel
sein Herze offenbart.
Sein armes kleines Herze,
hei, wie das flog und schlug!
Ihr denket wohl, ich scherze?
Ach, denket nicht so klug.
Es lebt in einer Muschel
ein Wurm gar seltner Art;
der hat mir mit Getuschel.
sein Herze offenbart.
אני אוהבת את התולע הזה הגר לו בתוך קונכיה שם גרים הכי ביישנים והכי מיוחדים ואם נטה אוזן נוכל להיות שותפים לסודותיהם הכי כמוסים
והתרגום נקרא זורם וטבעי
שבוע טוב משה היקר
חנה,
אין מלים בפי – מרוב התפעלותי ממך.
אף אם וודאי לי שלא היינו מסתדרים יחד, כי לא אוכל לתאר לי שאי פעם אעלה במעלותיך ואוכל להשיג רמתך – בא חשק להסתופף במחיצותיך וליהנות מזיו יופיך ונפשך.
כמובן, זה מקום פתוח ולא לגמרי מתאים לוידויים – אבל לגבי השיר הזה של התולע בקונכיה – הייתי חבר בחוג יקר שקראנו לו "ייעוץ", איש לא יעץ ולא היינו אמורים לתת לאיש עצות – אבל הקשבנו זה לזה באמפתיה וכל אחד הביא מכאבו ודאגותיו. היתה הקשבה הדדית – על כך החוג היה בנוי.
השיר הוא מריר-מתוק-היתולי-משתתף- אמיתי-רציני – אולי מורגנשטרן חי את החוג הזה שהזכרתי, שם כל דוה וכאוב (ומשתין בקיר, עצור ועזוב) בא ותינה צרתו. יצא מקונכייתו, עד כמה שהוא לא היה עלוב נפש בצרתו, בחוסר ההקשבה והענין שהעולם זיכהו בו, ככל שלא הרגיש נמוך ודרוס כתולע וכו' – וכאן זכה להקשבה, לאמפתיה כנה (פחות או יותר) וכו'. אז על זה השיר שכתב מורגנשטרן, ואני תרגמתיהו מתוך אולי הבנה מיוחדת שעמי בכגון דא- גם מין נושא שדרך טיפול אחר בו היה בעיני פחות מצליח…
ואלה הפנינים המיוחדות – אך יש הרבה ומהרבה סוגים – שאפשר למצוא בשירי הגרדום של מורגנשטרן.
בברכות – ( ועוד רבות היה אפשר על כל אלה להגיד) – מוקירך
משה
לספרות ולאמנות בכלל יש ערך מוסף בהיותה גם אמצעי תרפויטי ולא רק אמנות לשם אמנות
אני זוכרת ימים כנערה, שהייתי קוראת בשירים ,כדי לנחם את עצמי מכאב בדידות מכאב הנטישה ,מאהבה נכזבת ובכלל
תודה ששיתפת ,איש יקר, ואת שיר התולע אשמור
כי מכל תולע קטן ככל שיהיה , ניתן להפיק חוטי משי
יום הכי טוב
והב לנו עוד משיריו של מורגנשטרן בתרגומיך הרהוטים,משה.