בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
שני שירים מאת כריסטיאן מורגנשטרן.
מורגנשטרן: קוּרְץ מַמְצִיא מִין הֲלָצָה
קוּרְץ מַמְצִיא מִין הֲלָצָה,
הַמַּצְחִיקָה רַק אַחֵר חֲצוֹת.
לָרֹב הִיא אֵינָהּ מְצִיאָה.
אַךְ כְּקוֹל נִפּוּץ בִּפְעוֹל נַפָּץ
אָדָם עַל עֶרֶס מַצִּיבָה;
כְּטַף שָׂבֵעַ שֶׁמָּצָא מוֹצֵץ
צְחוֹק מִפִּיו פּוֹרֵץ לְפֶתַע
בִּשְׁעַת חֲצוֹת: וקוֹלוֹ – מְצִלָּה.
Korf erfindet eine Art von Witzen
Korf erfindet eine Art von Witzen
Die erst viele Stunden später wirken.
Jeder hört sie an mit langer Weile.
Doch als hätt ein Zunder still geklommen,
wird man nachts im Bette plötzlich munter,
selig lächelnd wie ein satter Säugling.
נִשְׁמַת
חֲצִי חֲצוֹת יָדוֹ יָרִים
מִקּוֹלוֹת לַיִל מָלְאוּ הָרִים.
הָאֲגַם בְּפֶה פָּעוּר
מַטָּה אָזְנָיו לְקוֹל יַסְעוּר;
הָאֲנָפִית בֵּין קְנֵי הַסּוּף;
קַרְפָּדָה בַּבֹּץ תָּצוּף;
חִלָּזוֹן תָּצִיץ מִבַּיִת;
הָעַכְבָּרָה נוֹגֶסֶת זַיִת;
אוֹר תַּעְתּוּעַ עַל עוֹמְדוֹ
עוֹצֵר עַל בַּד, מָקוֹם חוֹמְדוֹ.
סוֹפִי עוֹשָׂה פַּרְצוּפִים,
הִנֵּה כֻּלָּהּ חַרְצֻבִּים;
צֹאן הַסַּהַר יִתְבְּעָהּ,
בְּטִבְעָהּ הִיא תִּטְבְּעָהּ.
עַל הַגַּרְדּוֹם – כִּמְטוּטֶלֶת
אֵם תִּינוֹק קָט מְחַתֶּלֶת.
בְּכֵיף נוֹשְׁקוֹת חֲפָרְפָּרוֹת
בְּדִיּוּק כָּעֵת, וְהֵן שָׁרוֹת.
בְּעִמְקֵי עֵיפַת הַיַּעַר
דְּמוּת עִוְעִים נִתְפֶּסֶת צַעַר;
אַט בַּבֹּץ שָׁם גֶּרֶב נוֹד
זָהִיר יִצְעַד שֶׁלֹּא לִמְעֹד.
הוֹ מָה נוֹרָא, יִקְרָא עוֹרֵב,
הַסּוֹף כְּבָר בָּא! הִנֵּה קָרֵב!
חֲצִי חֲצוֹת רֹאשׁוֹ נִשְׁמַט,
הַנּוֹף נוֹשֵׁם תְּפִלַּת נִשְׁמַת.
נשמת כל חי
תפילת "נשמת כל חי" נאמרת גם בליל הסדר וכלולה בהגדה. התפילה נאמרת גם על ידי יחידים שניצלו מצרה.
Der Zwölf-Elf
Der Zwölf-Elf hebt die linke Hand:
Da schlägt es Mitternacht im Land.
Es lauscht der Teich mit offnem Mund
Ganz leise heult der Schluchtenhund.
Die Dommel reckt sich auf im Rohr
Der Moosfrosch lugt aus seinem Moor.
Der Schneck horcht auf in seinem Haus
Desglelchen die Kartoffelmaus.
Das Irrlicht selbst macht Halt und Rast
auf einem windgebrochnen Ast-
Sophie, die Maid, hat ein Gesicht:
Das Mondschaf geht zum Hochgericht.
Die Galgenbrüder wehn im Wind.
Im fernen Dorfe schreit ein Kind.
Zwei Maulwürf küssen sich zur Stund
als Neuvermählte auf den Mund.
Hingegen tief im finstern Wald
ein Nachtmahr seine Fäuste ballt:
Dieweil ein später Wanderstrumpf
sich nicht verlief in Teich und Sumpf.
Der Rabe Ralf ruft schaurig: »Kra!
Das End ist da! Das End ist da!«
Der Zwölf-Elf senkt die linke Hand:
Und wieder schläft das ganze Land.
מקסימים השירים
והשיר נשמת מזכיר את "שירת הבריאה" שם כל חיה משבחת את השם
והתרגום נקרא זורם, טבעי וקצבי כל הכבוד
חנה,
איזו מהירות וזריזות- בקושי הספקתי להדביק את קצבך, ועוד עבדתי קצת סביב וכבר תגובתך!!!
ולוואי ודבקה התלהבותך בעוד קוראים!!! בתודות רבות ומאליפות – משה.
להגיב במהירות למה שאוהבים לא עולה כסף, רק תשומת לב
חנה,
אַתְּ לְעֵלָּא ( למעלה מכל הברכות והשירות!)