בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
שאול ודוד – מחז תנ"כי בחמש מערכו
ת, מאת מ. גנן
מערכה ב'
תמונה א
עץ רימון. גבעה.
כתובת מעל הבימה: גבע.
שני בני בנימין, בני ישראל בקצה המחנה, עולים מתנשמים, עייפים, יגעים, כלאחר ריצה מבוהלת ודרך ארוכה.
א,) חכמה גדולה, שלשים רבוא איש נגד עיר אחת, נגד בני עמון !!!
ב,) כעדרים על הרי נלעד, ועוד עם שבט בני יהודה!!
א,) בני יהודה אינם עדרים. אם בנימין העמיד לו מנהיג, ראה תראה, אף בני יהודה יעמידו.
ב,) ועד שלא יעמידו, דבר לא יקום. ראה אף ראה, כבר נופלים מְתִים לא מעט עוזבים את מחנה שאול.
א,) הרי בעצמו שלח אותם הביתהה! והקים צבא קבע, והעמיד את יונתן בראש המחנה האחד בעוד הוא עצמו מחזיק בעיקר הצבא!
ב) הרבה הדבר נם יעזור לו. כלם נצים ביניהם, וקול המצה והריב על השלל עולה בכל מקום. שלשת אלפים או שלשים אלף או שלש מאות אלף – מה ההבדל? הרי הם להק זאבים עטים על טרף, ללא משמעת, כל אחד עמוס מסע שללו, ובקרב הם. כעדר מתפזר ללא רועה, לעוט על שלל .
א,) מה תאמר ומה תדבר!! הלא שםעת כי הצעיד שאול צבאו יום שלם ובה' נשבע לאמור; 'ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב, ונקמתי מאויבי!' ולא טעם העם לחם!!
ב.) הכיצד יהלכו? והלא מבלי טָעֹם דבר?
א.) אף אמנם, ולבסוף מקציניו דרש משפט!
ב.) האף ביונתן בנו התאנף ועמו הלך בקרי?
א.) הזעים פניו, אף היה מוציאו לבקילה, לו אכל!!
ב.) הלא משוגע האיש!! היתאמר בבנו?
א.) כך אמרו ההולכים אתם.
ב.) ובאמונה אני. אומר לך, כי לא ייתכן הדבר הזה, הלא מה חפץ המלך כי ייעש? והלא מִנַּיִן לאנשים צידה לדרך, הֲיִטְּלוּ עמם, יעמיסו על בהמות משא? הלא כחץ מקשת.בלילה צעדיהם, קלים ומהירים, בל יישמעו, כאן הם היום ומתגלים לאויב לפתע מחר!! כך הופיע יונתן בגבע והכה נציב פלשתים …
א,) גם היטב חרה הדבר לפלשתים, ונבאש ישראל בעיניו. והנה מה לנו כאן, אני ואתה, הלא מפני המשחית הבא ועולה עלינו שמנו פעמינו המדברה!?
ב) אתה למדבר, ואני, – ישר לארץ גד ולגלעד. ורבים המסתתרים בחוחים ובסלעים ובבורות המדבר, עד למצדים רעד לנחל חבר.
א,) והאם אתה לא היית במעמד ההוא, בדרוש בני ישראל משמואל ברמה לשום עליהם מלך?
ב.) לא, לא אני, רק חמומי המוח היו שם, שקצה נפשם בחייהם.
ת.) או בשלטון פלשתים עליהם
ב.) והרי לך קץ שלטון פלשתים עליך, כסיל: בשלשה ראשים סרני פלשתים יעלו עליך מגת ועקרו ואשקלון: : לא כך היו הדברים בימי שמואל, אני אומר לך!
א.) וכיצד היו?
א) והלא שמואל הנהיג את העם: והעם ישב בשוקטה ונחת, ורעה עדרו, ושמש בעיתם, ונשא סבלו על חמוריו – והרי שאול גייס אף את החמורים למלחמתו והלך לחפש בכל נבולות בנימין אחרי החמורים! והכוהנים הנהיג את העם למלחמה, ובראשם ארון ברית הקודש שנלקח שלל מִשִּׁלֹה, וה' החזירו לנו בכבוד גדול, לאחר המגפה אצל פלשתים ובעיר בית שמש, ולא באו עוד פלשתים בגבול ישראל, ותהי יד ה' בפלשתים כל ימי שמואל: (כחולם בפנים מתוקות) ושמואל סבב בערים, בכפרים, , ברך תבואותיהם וצאנם, דאב כי טל ומטר בעתם יבואו, ואליו עלו כל ישראל למצוא אבדתם, בהמתם שתעה בשדה, כי אליו השיבו את אבדותיהם כל ישראל בשילה.
א,) ואת מי הכה יונתן בגבע?
ב,) את האמורי.
א,)חוששני אחי, שהנך כסופרי המלך במצרים או בבבל, ששמענו כי מערבבים הם נוסחאות ישנות עם חדשות ואין הם מוצאים ידם ורגלם לבסוף בדבר:הלאכן?
ב,) אחת היא לי, 'בן איש ימיני, ורק אחת אעוצה נא לך, והיא כי נרימה פעמינו חיש מהמקום הזה: קול פעמי לוחמים והעם אני שומע, ומוטב כי נשימה פנינו לדרך, לפני שישאלונו שאלות רבות מדי.
א.) כדבריך נעשה: והנה אף רואה אני את נשותינו והטף והחמורים עולים בדרך. הבה נקדים וננוסה עמם אלי מקום מבטחים, שם יד הפלשתים ומחנותיהם לא ישיגונו, ונסתתר שם, עד עת מצוא ועד ארגיעה.
(הנשים מגיעות ובידן הטף).
האחת: אוצו נא, ונמלטה, כי עלה המשחית על ערי ישראל בארץ שׁוּעָלִים ובדרך עפרה, וְהֵשַׁמּוּ את ערי ישראל עד גיא צבועים, ושמו אותן כְּשִׁלֹה ואפקה, וכל בית ישראל מהומה אחזתם שם ואין מרים יד ואין מציל.
השניה: חושו, אחי, חושו, כי אין לישראל מושיע, הייתה העיר המרקחה, וחייליו כגבה הארזים גבהו וחסון הוא כאלונים: וברוב כלי מלחמתו ומרכבתו הוא בא, כחסיל וכגזם יכסה את פני האדמה.
א,) (לנשים ולכל הנוכחים); חושו נוסו בטרם יאבד מנוס מקל וגבור לא ימלט נפשו עוד.
(יוצאים בחפזון, עם חמוריהם עגלותיהם נשותיהם וטפם, )
ארון הברית על גלגליו (פיסול אבן מהמאה השניה-שלישית מכפר נחום)