בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
(מחזה דוד ושאול)
תמונה ג
(שטח סלעי הררי. מרחוק, בגבהים נוספים, צלליות של עיר רחוקה, יבש גלעד. נוף עבר הירדן.
עמונים עוברים את הבמה מימין לשמאל בקבוצות של שנים או שלשה, בריצה; אחדים נעצרים, מתמהמהים, מביטים אחור וממשיכים.
עמוני מובס בודד רץ, נכשל, קם, מאבד רומחו, מניע לקצה שמאל של הבמה, בעקבותיו רודפיו, קבוצה של עשרה, שנים-עשר איש, המתנהג כהמון, מובס ופרוע, אחדים מהם מרימים מהארץ בתנופה כלי נשק – רומח, חרבות 3/4 ישרים ורחבים, קילפות שהנסים איבדום במנוסתם, מנופפים בהם כמנסים אותם, אל עבר האויב, וממשיכים ברדיפה.
קולות צהלה וקרב בלתי ברורים, עמומים מאחור. דקה דומיה. שמש חזקה. צרצרים. צהריים. חיילים נכנסים מכל עבר בשמחת וצהלה, בריצה, מטילים רמחים באויר, ויורים בחצים אל על ומעבר: פנטזיה: המנצחים המתפרקים מעודף מרץ ושמחה. משתרר מעין רקוד מסוגנן של אי-סדר מאורגן. הציוד הצבאי הוא שלל: ליד הציוד החדש, הישן – כלים חקלאיים, מורג מול כידון וכו'.
משלחת בנות יבש עם כדים, משקות את החיילים הצמאים מהקרב. הן לבושות בפאר, ענודות עגילים ואצעדות; הן שחורות, שחומות, בגדיהן בהירים; מחרוזות כסף בצווארן, כל תנועה מתנועות נופן מצלצלות לקול המנגינה.
לוחם א': (תוך שתית מים.) נתנם ה' בידינו!
לוחם ב; בדרך אתת באו ובשבע יפוצו, בני עמון.
בנות: (בהשקותן את הלוחמים מים): שתו נא, שתו, העייפים.
בנות: חרפה גדולה גוללתם מעל יבש גלעד. הסירותם את שחץ בני עמון מעל העיר.
בנות; את כבוד ישראל הצלתם היום בעמים!
בת אחת; גיבורי חייל הם בני בנימין: אל שערה קלעתם מבלי להחטיא!!
הכדים מתחלפים אט-אט בתופי מרים, בעוגבים פרימיטיביים (מעץ); בידי הלוחמים מופיעה קרן אייל שופר) וכו'. כד הפוך ועליו בד עור משמש כתוף.
א.) עוֹד יַגִּידוּ בַּגַּת דּוֹרְכֵי הַיֵּין
עוֹד יָשִׁירוּ בְּעֵת בַּצִּיר וְדַיִשׁ
גְּבוּרוֹת יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְעָד
מִלְחְמוֹת הַשְּׁבָטִים. בְּיָבֵשׁ!
אֵיךְ נִהְיוּ מֵאֶלֶף לָרְבָבָה
וְהִכּוּ אֶת עַמּוֹן הַקָּם עַל הָעִיר
נַחֵשׁ בֵּן שַׁחַץ לְהַשְׁפִּילָהּ עָפָר
כִּי נוֹשָׁע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם בָּעַמִּים
וְיָבֵשׁ גִלְעָד יֵשֵׁב לַבֶּטַח
לֹא עוֹד יַטְרִידוּהוּ לְאֻמִּים
עָרֵיהֶם פְּרָזוֹת
וּבְנֵיהֶם לְבֶטַח יִשְׁכּוֹנוּ.
ה' צְבָאוֹת נָחֲלָה לַמּוֹ
עַל מֵי מְנוּחוֹת יָשִׁיתֵם
לֹא יָקוּם אוֹיֵב עוֹד
לֹא עוֹד תְּהִי עִיר לְקֶלֶס.
הס מושלך במחנה, מצדדים שונים, בהביטם אל עבר הבאים שמות נלחשים ואחר כך נצעקים מתוך שמחה:
א) שמואל!
ב) שאול!
ג) אבנר בן נר!
שמואל: (זקן שב שער ורחב פנים, כבד, מעין איש האדמה, מכובד פנים): ניצחונכם ניצחון ה' הוא על אויביו ואויבי ישראל!
לוחם מבני בנימין; ביד שאול.
שמואל; ביד שאול. זה ראשית החילו להראות אח כח עוזו ואון זרועו בעמים. רק אל תערצו ואל תערוצו, כי שם ה' יאיר דרככם ובו מבטח עוזכם וכוחכם. הוא בחרכם להיות לו לעם ובו נהייתם לעם. אם תיראו את ה' ועבדתם אותו ושמעתם בקולו ולא תמרו אח פי ה' והייתם גס אתם וגם המלך אשר מלך עליכם.
העם: יחי שאול המלך! כן יאבדו כל אויביך, ישראל!
(בני יהודה מסתודדים).
המסתודדים: (בלחש): האם שאול ימלוך עלינו?
איש ישראל: (מגיש לשאול חרב יפה, שלל מעמון) . מלכי, המלך שאול, קח נא מידי מנחה זו.
איש ישראל; (מביא שריון קשקשים) שאול, מלכי בגיבורים, מנחה זו קח נא מיד בנימין בני עירך.
המסתודדים (בבוז); מה הוא יושיענו, הוא ובני בנימין?
השמים מתקדרים. ברק. רעמים. עבים כבדים ושחורים, טעוני גשם.
איש יהודה: ראו כי רעה יעצתם ועשיתם כי ביקשתם לשים עליכם מלך שאינו לרוח ה'!
שמואל (רועם בקולו): ועתה הנה המלך אשר בחרתם אשר שאלתם! והנה נתן ה' עליכם מלך! ואם לא תשמעו בקול ה' ומריתם את פיו והיתה בכם יד ה'. גם עתה – התיצבו וראו את הדבר הגדול הזה, אשר הי' שם לפניכם! הלא קציר חטים היום!
בני יהודה (בלחש רועם): והן מטר אחר הפסח אות קללה הוא! קללה על בית שאול!
בני יבש ובנימין; מי האומר זאת? מי האומר: "שאול ימלוך עלינו?" תנו האנשים ונמיתם!! (התמרמרות ועמדה אימתנית, מאיימת בכלל מחנה אנשי שאול. הקבוצות הקטנות המסתודדות מתפזרות, ונאלמות-דום). תנו את המלעיזים, המוציאים את שם שאול לרעה וְיָאוֹרוּ נשיא בישראל!!
שאול: (בשלווה פנימית, בביטחון של סמכות): האם היום יומת איש? הלא היום עשה ה' תשועה בישראל! לא יומת איש ביום הזה: כי עוד קרבות נכונו לנו ומלחמות לישראל עם מרעים ואויבים סביב. כי לעיר אחת חשב נחש להתנכל, ואת אפרים ומנשה וגד ובנימין ויהודה כולו הוא מצא מולו: כי בכל השבטים יחד נוכל לכל אויבינו סביב. הלא לא יקום היום איש ישראל ויקים לו עוד אויבים מבית!
הלוחמים: כנים דבריך, שאול!
קריאות: נשמח נא ביום תשועות זה!
לוחמים; הכה שאול בבני עמון. משחר בוקר עד חום היום!
לוחמים; כן יאבדו כל אויביך. ישראל!
בנות; ושאול אלי קרב – כצאת השמש בגבורתו.
בנות; יחי שאול המלך!!
אבנר בן נר: (פונה אל כל הנוכחים): היש עוד שואלים האם שאול ימלוך?
שמואל: על כן נרדה הגלגל ונחדש שם את המלוכה, ונזבחה זבחים לה', שלמי תודה.
(יוצאים ברוב עם ושאול מורם על יד ).
קראתי, אני מחכה עם התגובה עד סוף המערכה.
האם המחזה הועלה על במה?
לגיורא, שלום,זה סוף המערכה.
הגשתי את המחזה פעם למעין תחרות או מה על שם יהודית קציר. קיבלתי דעה טובה על המחזה, אבל הוא לא הוצג (אם כי, יש לציין הוא עשוי רק מחמש מערכות, 41 עמוד
(הגשתי אותו גם כעבודה לפרופ' זקוביץ באוניברסיטה. אמר שדעתו אחרת, אבל קיבלתי 8, או 9, כבר לא זוכר. זה הכל).
– וכעת נדמה לי כי יש בו יסודות להצגה מצד אחד ושהוא אולי מחזה לקריאה יותר מאשר להצגה – אבל לא לי לשפוט על שניהם כלל. ובקריאה מחודשת – אחר שנים – אני מוצא בו מתח ודרמה וריקוד ושיר, אלמנטים למחזה, מלבד תיאור לאשורו של המצב הפוליטי ותנאי הסביבה.
בקיצור – אני נהנה להגיש אותו. אני עדין מוצא בו ענין.
אני מודה לך על כי אתה עוד ממשיך לעקוב – אינני יודע כמה כוח לכל קורא שהוא ובכלל לקרוא מחזה תנ"כי, בלשון די תנ"כית ( אבל לי נדמה כי כך באמת דיברו, שפת התנ"ך היתה מתורבתת אך לא היתה יכולה להיות כל כך רחוקה משפת הדיבור היומיומית!): ולמי יכול היות ענין בנושא שלגבי כולם אולי לימודי, – מה, אנחנו חייבים לקרוא טקסט לא מחיי היום יום אלא השייך ללימודי המקרא בבית הספר שרחוקים מאיתנו כמזרח ממערב? נושא כזה על פי רוב רק מכביד ולא במיוחד מענין . – אותי זה מענין, לברר לאשורו את המצב באמת. מבעד למטפחת מבצבצת האמת – ואחר זו להתחקות היה המניע שלי בכתיבה.
מה שאפשר – הוא להתווכח על אמת זו. דתיים יראו כל מילה במקרא קדושה, והמקרא אומר שדוד היה מלך גדול והוא יהיה המשיח. – אני בודק את מי בני ישראל בחרו להם כמשיח. לא את הצדיק שכולו תְּכֵלֶת אלא את מי שהצליח מבחינה פוליטית וצבאית – על חשבון מלך משבט חלש יותר מבחינה מספרית, שהוא ידע לא לעזור לו בשדה הקרב, לבגוד בו, לדכאו להמעיט בערכו וכו'. (שמת לב לענין הנגינה… ופתרונו. התנ"ך גם מלא בדיחות פוליטיות ובוז לאנטי-גיבוריו, וכו')
.