שאול ודוד (מערכה א' תמונה ב') (לגיורא)

גיורא, הנה תמונה ב':

 

 

חמונה ב'

 

 

ככר השוק.  כפר של התקופה. עשב פרא בכל. בתים ללא סדר סביב. מאחור רחוב מרוצף באבנים, באמצעיתה תעלת שופכין, כמו בשוק בנצרת. בתים מאבן לא   מסותתת, לא קומה להם ולא הדר, "חושות", עיר שדה, כפר שדה, בין הבתים עצי זית עתיקים, מאובקים.

 זקנים,  צעירים, אנשים  ונשים מתאספים. בידי האנשים קלשוני עץ, מנור, קורה. כמה קישוטי  נשים מעצם, וכיו"ב, להדגמה בלבד, מקרית. בקהל, כמה אנשים הבולטים בלבושם השונה במשהו.

 

במרכז הבמה, מעל – לוח ברוח ברכט: ועליו כתוב: 

ברית דמים לנו עם יבש גלעד.

 

שיחת האנשים בשוק.

 

א.) יבש גלעד הם אחינו ומהם לקחו להם אבותינו נשים.

ב.) סבתי מיבש גלעד.

א.) בני יהודה הביאון לנשים לבני בנימין לפני שני דורות, ולא אשמנו.

ב.) מעשה טוב עשו, שלא יאבד זכר בנימין מישראל.

ג.) מעשה טוב, אכן! ומי הביא הכליה עלינו, בדיבתם, אם לא שבט יהודה?

ב.) תמיד היו לצרינו. –

א.) נראה אם ייצאו עמנו למלחמה נגד נחש העמוני המתנשא להכחיד ולהשפיל  עיר ואם בישראל.

ד.) אם אמנם נצא נגדם למלחמה; וכי במה נלחם? פלשתים סביבנו, ומה בידינו? מנור אורגים, תלת-קלשון.

ה.) גרזנים.

א.) אף כי בזה: בתלת קלשון ומנור אורגים.

ד.) איכה נפלה עטרת ישראל ועם גיבורים כעלה נידף! בצאת ישראל ממצרים אבותינו לחמו בדרכם לארץ,   ובמצרים עצמם, ועתה נהיינו למשסה לגויים סביב:עמלקים, מִדְיָנִים, עמונים, ומעל כולם, פלשתים מכרתים, עם מרכבות וחרושת גויים!!!

ה.) רק לפני ימים לא-רב עברו פלשתים בגבעה, וידם בכל: כאדוני הארץ.

ב.) ומה הם חיפשו? מה הביאם הלום?

ה.) וכי מה לדעתך ביקשו? באו לחפרנו, שמא מסתירים אנו בכורי החנויות כאן בכפר חרשי ברזל ונחושת.

זי) מְאֵרָה באביהם.

ד.) ואם נצא נגד עמון, האם נחזק? ולא יעצרונו?

א,) והלא מכך יחתו פלשתים – שנחזק ונתחזק במלחמה! ושמא נחוש בכוחנו?

א,) לא יעברונו פלשתים, בדבר הזה לא תהא ידם, שאף להם מלחמה בגויים אף כמו בנו, בני יעקב, שבטי ישראל.

ד,) לא פלשתים יילחמו נגד עמון: נגד עמון אין לב הפלשתים נוטה לצאת למלחמה.

 ב,) רחוקים הם להם.

ד,) אף ישמחו שנצא: שניים מאויביהם יילחמו זה בזה, אף יחלשו זה מזה.

א,) לא ניחלש כי אם חזק נתחזק ונגבר אף על פלשתים, בבוא יום.

ד,) ואיך נתחזק? מי יעלה לנו במלחמה בבני עמון? האם בנימין לבדו, אשר לפנים הכה אף את שבט יהודה ימים רבים, הגדול והחזק באחים, ולהיום – מה נהיתה ממנו? (משבט בנימין?) ואם אפרים יעלה עמנו להגן על יבש גלעד?  אם זבולון, או יישכר, מחוף ימים?, וכי לא יגידו: מה לנו וליבש? וכי עלינו עמונים עולים?

ב,) בלי יהודה לא ייעשה דבר .

ג,) לכן לו הבכורה.

ב,) וגם לו המשפט ושבט מחוקק לא יסור מבין רגליו. אם טוב לו – עמנו יעלה ויבוא בראש; ואם לאו, לא יקום דבר. בלעדיו לא יקום דבר.

נ,) ואם לא ייצאו?

א,) הם יעלו, וכל עם ישראל יעלה, כי לא לשווא ביקשו להם מלך, עם ישראל משמואל הרמתי: כי אם לצאת להם בראש צבאות ישראל במלחמה.

ר.) צבאות ישראל, אכן: הבט סביב וראה, אלה הם צבאות ישראל, (מצביע בין היתר על הנשים לבושות השחורים היושבות על הארץ לאורך הקירות וסופדות ובוכות בקול שקט).

א.ב.ג.) הסכת, הסכת! עוכר אתה את ישראל ואת שם ה'  צבאות!! הסכת!! שאול ינהגנו אל מלחמות ה'!!

ב.ד.) האם יש והודיעו את הנעשה לשאול? ואיה הוא שאול כעת?

 

(שאול בא עם נתחי בקר נוטף דם מהשדה).

שאול: ככה ייעש לאיש ישראל שלא יעלה עמנו במלחמה נגד נחש ובני עמון, וכה ייעש לבקרו: אוצו פוצו אל קצווי ארץ ואל אוהלי ישראל, וכה אמרו להם בשם שמואל הרמתי ובשמי: כי עת לבכות ועת לספוד ועתה עת צאת לקרב  וְעָלֹה למלחמה; ומי איש חייל חוגר נשק ולא ייפקד למחר באשמורת  ראשונה בבזק, לא ייחשב עוד לישראל.

(מחלק  את נתחי הבשר נוטפי הדם והשליחים יוצאים למלאכותם בבהילות).

העם: תקעו בשופר בגבעה,  חצוצרה ברמה, הריעו בית אל: אחריך, בנימין!