בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
בעקבות גיורא, שכתב דעתו על דוד בכמה המשכים ( שיהיה בריא).
והנה רפסודיה בכמה מערכות על שאול ודוד.
זה רק תמונה א' – אם יהיה לי כוח ויהיה לי ענין עוד בזה, אעלה את יתר המחזה (לא הכרח).
בינתים תמונה א' זה כבר רומז על מה שיקרה אחר כך – אתם וודאי מתוחים ורוצים לדעת את ההמשך.
שאול ודוד
מחזה בחמש מערכות
מערכה א'
תמונה א'
שמואל א יג: בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ וּשְׁתֵּי שָׁנִים מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל:
(שאול, אדם כבן ,35 תמיר, חסון, גבה קומה, בכתונת פסים (שחורים -לבנים) המגיעה עד ברכיו; אדם פשוט ותם פנים, בשדה. פניו מעין "לוח חלק', טרם נחרש מצוקות, דעת טוב ורע; תמהוני. במהלך המחזה פניו משתנים.
הרקע: נוף פרא, בלתי מעובד. שאול עומד ועובד על מדרגה בהר, שאבנים כבדות אחדות מבצבצות מתוכו. שאול מסלקן אחת אחת. הוא מארגן שדהו בתשומת לב. בתנועותיו נראים כוחו הפיסי, החלטיותו, עוצם בטחונו (אינטנסיביות בטחונו). תנועותיו בטוחות, שקולות. מאחור נשמע ו/או נראה חמורו. תלמים ראשונים.
איש יהודה עולה במעלה ההר, במקלו ובתרמילו, לבוש שמלה שחורה. –אף הוא איש חסון, כבד, גדול בשנים משאול. רק בהתקרבו שאול מרים אליו עיניו, כמודד את הבא).
שאול: ברוך הבא מיהודה
איש יהודה: ברוך הנמצא, איש ימיני
שאול: ומה הביאך לנדוד עד כה, עד אל בנימין?
איש יהודה:אל איש האלהים ברמה פניי: אך עתה צמאתי: האם יש עמך מעט מים?
שאול: שבה בזה ואשקך: והמקום אליו מועדות פניך, הן לא רחוק הוא, ועד בוא השמש תגיעהו.
איש יהודה: (יושב, שותה, מתבונן סביב): ומה שם ייקרא למקום הזה ואת שדות מי תעבד, הנער?
שאול: הרי פעמיך בתחום גבע בנימין ואלה שדות אבי, קיש בן אביאל בן צרור בן בכורה בן אפיח.
איש יהודה: הן אתה בן קיש? ( בנימה מערובת בכבוד ונימת מה של לעג).
שאול: אף אנכי.
איש יהודה: האתה הוא שאול? (בתקופנות מתונה, עצורה): וראה פניך בשדה לא פיללתי. ואאשר אומרים כי עתיד הוא להימשח לראשו ראשון, למלך בישראל?
שאול: הן ראה תראני בשדה, ואל המלוכה לא שעיתי
איש יהודה: והרי בנימין הוא הקטן בשבטי ישראל. הן אפרים ירד מגדולתו ועוד עתה הוא הגדול דיו בהר: ובנימין ימלוך?
שאול: הן זה חפץ הרואה, כי אל העתיד פניו. הוא המבקש לשים בבנימין מבטחו, (נשען על מקוש, או מעדר שבידו).
איש יהודה; ומי הלא ילך אחריו במלחמות ישראל? והאתה תצא לפניהם? האם על הפלשתים תאמר לעלות? הברגל תלך תו בחמורך זה נגד מרכבותיהם?
שאול: ומה למרכבותיהם בהר?
איש יהודה: ואיה נשקך? הפלשתים יחרשו לך מברזילם? הן מפחדם ייסגרו שערי בנימין בלילות מבלי פותח לעובר?! (בלעג).
שאול: אל נא באפך, אל נא באפך תעורר רוחות מתים זה דור ודור. הן לא זה עם זה נריב עוד ריב דמים, כבימים רחוקים, ימי הפילגש בגבעה.
איש יהודה: אך עוד בנימין הקטן בבני יעקב והמעט בישראל: ולא למנהיג של מתי מעט זקוק עתה ישראל: והן אף נער יראה כן. ולך – נָאָה עבודתך בשדה, לנלוך אחר הצאן ואף אחר ממחרשת העץ?!
שאול: (לא מגיב): אם תבוא לרמה, שאל נא את שמואל ויגדך בדבר המלוכה: הן איש קדוש הוא ולפניו פתוחים ספרי עתידות ישראל, ודבר ה' בפיו. ומה לי להניע כף יד או רגל בלעדיו? הן על פיו יקום דבר בישראל. כי באשר לי – מה טוב לי משבת בשדה עת ערב ושמוע שריקת עדרים, ולהביט במרחבי יה?
איש יהודה; אכן, כדברי הלועזים אתה; איש יפה תואר ובחור חסון, אך נחבא אל הכלים ומצטנע; ובין ננידי עם מה תתחשב? הלא דרכך בכה להאזין לשירת הרועים ליד המדורות בערבי הקיץ הארוכים?
שאול: אין כשירת ישראל והרועים בינות ערביים מתוק לאזנים וללב; וזמרתם תנעם – עד ארגיעה; והן אך מעט רוך נפל בחלקנו בין מלחמות ישראל; הן אויבים יומם וצר בלילות מררו חיינו סביב. האם יש רע בשיר?
איש יהודה; לא; לא כי; אף שנדמה, כי אדם אחר, ולא אתה. בן ימיני. ינהיג את ישראל אלי קרבות ונצחונות. אדם גדול ממך; אדם ששבטו יעמוד מאחוריו כאיש אחד, בטוב וברע. בימים גדולים ובימים מרים.
שאול: ואיה האיש ההוא? (בחוסר אמונה, במרירות של יאוש מחלומות).
איש יהודה; עוד יבוא וידרוך כוכבו ביעקב; וכל ישראל יהללוהו ובו מבטח לעוז ומשנב; ודורי דורות יהללוהו כשר צבא עזוז וגבור ומושיע.
שאול: שמועה עברה ולב מי לא עלץ: בשורה טובה מארץ סרחק; ופחד ורחב הלב. אלא שכעת שמעי, לא לכאן לבות השבטים נורים; כי חוששים הם שמא יכפו בני יהודה עליהם מלך; כי בני יהודה עצומים ועשירים הם בצאנם ומקניהם; ועוד מבקשים לשים את ישראל למס עובד – עד כי להם ישתחוו אחיהם בני ישראל בכל מושבותיהם; ובנותיהם ליהודה רקחות, ואת שדותיהם וכרמיהם יהודה יעשר לצרכי מלחמה; עד כי את חרישו יחרשו, את קצירו יקצר ואת חמוריהם לקח לו ועשה למלאכתו.
איש יהודה; רואה אני כי דואג אתה לחמוריך, שאול. הלא כי מדאגתך לחמוריך הושמת מלך בידי שמואל?
(לא שם לב: אל עצמו): ואנכי הלא בן ימיני אנכי, מקטני שבטי ישראל, ומשפחתי הצעירה בכל מטות בנימין; ואולי לכן חשב זאת לי בפי שמאול הנביא לטובה?
איש יהודה; על' כן מינה יעקב את יהודה לשומר בנימין במצרים לפני יוסף .
שאול; שם בנימין! צעיר רודם, שרי יהודה רגמתם (קהלם): שרי זבולון שרי נפתלי.
תיש יהודה: והאמנם משחך שמואל למלך?
שאול: משח.
איש יהודה: והנה אף הוא עשה זאת אך בלב ולב: כי שנים רבות חכך בדעתו, ועתה – (בזעם פנימי) אוי לו עצמו ולנשמתו, אם רע בחר; איש בא בימים וזקן הוא, שמואל, ושבע יתהפך בקברו ועוד יבוא, אם יאונה כל רב מבחירתו לישראל: (כהרהור נוסף) אף כי מי היודע עוד וזוכר? הלא שאול לשדהו, וכל העם לנחלותיו, עתה.
שאול: ולו לעולם חוסן, ולא קם עוד צר ואויב עלינו והשקיא ושלוה ישררו! כי אז לא יצעקו בני ישראל עוד ולא ידרשו מלך עליהם ןחיינו איש בנחלתו כבימים עברו.
קריאות וצעקות: שאול! שאול בן קיש!
(אנשי גבע באים ומטפסים על צלע הההר, בריצה בלתי מסודרת ולא מאורגנת):
שאול: הנני ומה דבר נפל בשיראל?
קריאות: אל יבש גלעד, שאול, יָבֵשָׁה! כי פשעו בני עמון בישראל!
שאול: אכן, נפל דבר! ולמה תקראון לי?
זקן הבאים: הלא אתה מלך ישראל, אתה שופט בשבט בנימין?! לך נחם את הבוכים בכיכר ולאורך קירות בתי גבע!
איש צעיר מהבאים: קום נהג את העם הזה, כל קולע באבן אל חוט השערה ולא יחטיא: כל איש קשת! כי ביזה נחש העמוני את כבוד כלות אבותינו ביבש גלעד! הצל כובדם מיד שוסהו, נחש העמוני!
שאול: האם בוכים הם, או עם קולעי אל שערה? איש יהודה – סוב נא אל שבטך, הזעק אותם וייצאו עמי אחר נחש העמוני.
איש יהודה: ארדה נא עמך גבעתה, ואחר אעל אל שבטי לראות כיצד יפול דבר – הייצאו עמך או לאו אל המלחמה.
נסיון ראשון לתגובה:
ממצה. מותח.מדויק. ספרותי מדי. ארוך. שפת התנ"ך נסלחת – וכי באיזו שפה היה על מחזה תנ"כי להיכתב?
בודאי לא ניתן להצגה. כל מי שאיננו קרוב לנושא – ישתעמם.
מה יקרה להלן?
הצגה מדויקת של המצב הפוליטי בישראל באותם ימים.
למשה
חן חן על ההקדשה.
קראתי ומחכה להמשך.
דרך אגב,מטרת החיבור שלי לא הייתה לכתוב "על דוד" אלא לבדוק האם ניתן ללמוד הסטוריה מהפרקים על שאול ועל עליית דוד לשלטון.
בברכה
גיורא
סליחה, התגובה ברחה לפני שנכתבה. הערה קטנה אך חשובה: רבים טועים, גם בכתונת הפסים של יוסף. הכוונה אינה פסי אורך לקישוט, אלא תוספות אורך, להדגשת חשיבות הלובש.
לאלמונית
אם ההערה חשובה…(למה בעילום שם…?(
ווידוי קטן: תודה על הערתך – במודה אינני מבין, מה עוד במודה מלפני 3000 שנים בארץ ישראל.
לעיקרו של ענין – כתונת פסים נראית לי לבוש א) רגיל בארץ ב) מיוחד, הנושא עליו חותם חשיבות מסוימת. על כן הלבשתי את שאול בכתונת פסים, להבדיל בינו לבין העם הפשוט (סוף סוף הוא מלך), ועם זאת להכלילו בעם.פריטי לבוש אחרים אינני מכיר, לא הלבשתיו בשמלה ( "שמלה לך, קצין תהיה לנו"), ואשמח אם תפרטי כל הידוע לך על לבוש אותם ימים – לחיילים (שריון, חרב, מורג, קובע), אפוד בד לכהן, – מה מתאים למלך. מעיל. עם המעיל עוד יהיה לנו עסק במחזה, אין טעם להקדים אותו לכאן.
חווי דעתך. במה תלבישי אותו, איכר-מלך בשדות (על פי Vogue).