בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
מערכה ב'
חמונה ב'
שני עבדי שאול, לוחמים, נכנסים ופורשים עור חיה מושב לרגלי המלך תחת עץ הרמון .
מלכיאל: הבט. אפרתים עוברים על נשיהם וטפם ופניהם למדבר יהודה.
אליקים: זה ימים עוברים ומתגנבים הם דרך הקווים, לרגלי הגבעה; ופניהם – אל הצריחים ואל הבורות.
מלכיאל:: יש אומרים אף עד אל גד והגלעד ירחיקו. אל עבר הירדן, מפחד פלשתים.
אליקים: השמעת את השמועה במחנה – פלשתים עולים אף עלינו דרך בית חורון: ערים בדרכם יֵשַׁמּוּ, וְנָשַׁמָּה לפניהם הארץ.
מלכיאל: שמעתי גם שמעתי וידעתי; כאשר יציל רועה מפי הארי שתי כרעיים או בדל אוזן, כן יינצלו בני ישראל היושבים בהרי אפרים.
אליקים: והמלך עדיין משתהה: והמחנה – הולך מיום ליום, הולך ופוחת.
מלכיאל: ואולי לבו לראות מי אמיץ ויוסיף ישתהה עמו? ואומרים כי שליחים שלח אל שמואל לבקשו לבוא לברך את מחנות ישראל לצאתם לקרב, ועדיין הם משתהים.
אליקים : איה אם כן שמואל? מדוע בוששו פעמיו מבוא?
מלכיאל: מי יודע? ואולי אין לבו שלם עם המלחמה? כי הרי אין הכוחות שקולים.
אליקים : הן יודע שמואל שאין מבלעדיו מוציא ומביא לישראל מלפני ה', ואף שאול הן לא יעש צעד אם קטן ואם גדול מבלי ברכת שמואל?
מלכיאל: אה! ומי אם כן לבדו התגרה בפלשתים מלחמה אם לא שאול? ביקש בלבו את כל שבטי ישראל כלם לְקַבֵּץ נגד פלשתים סביבו ?
אליקים : רק אמש אמר שאול ליד המדורה: 'אתם החייל אשר ה' נגע בלבבו"…
מלכיאל: אנו החייל אשר ה' נגף את לבו. הן לשמואל המלוכה! בידו לתתה ולקחתה גם יחד; והן ידעת, כאשר אמרתי: הוא המוציא והוא המביא לעם ישראל אח דבר ה', ואם אין הוא אתנו, ואם עד כה אחרו פעמיו- אין ה' נוטה חסד למלחמות שאול. ואף באשר לנו, או לי, על כל פנים – מוטב שנשקול את אשר נעשה; אם טוב עוד להתמהמה. אלפיים איש היו עם שאול, ראה אם נותרו עמו עוד כשש מאות אדם!!
אליקים : צר וסביב הארץ וְנִגַשׂ העם מרוב פלשתים, כהאפרתים האלה. וחזק לשווא יאמץ כוחו, ותופש קשת לא יעמוד וקל ברגליו לא ימלט נפשו לפני רכבם .
מלכיאל: על כן. אסוף כליך, חבר, וננוסה נרימה פעמינו בעקבות המשפחה ההיא שם. שמא נשיגם.
(מביטים שמאלה וימינה, ויוצאים בהיחבא) .
שאול ושרי צבאו באים. שאול במועצתו. לידו שני שומרי ראש עם חניתות וכידונים. קיש אביו, נר, איש שיבה ואבנר בן נר שרי צבאו עומדים סביבו ושאול היושב גבוהה מהם משכמו ומעלה, יושבים תחת עץ הרימון הפורח. לבושו קרבי. חסון, מלא און, עוז – החלטיות בטוחה. יונתן, לוחם צעיר.
שאול: אף במלכותי, יונתן, אף במלכותי, אף בחיי. ומה תאמר, בן נר?
בן נר: המצב בכי רע, מלכי. רכי לב בישראל נוספים על פלשתים בגדודיהם בתקווה להינצל, ומתפלשים בעפר רגלי פלשת: אחרים בורחים למדבר. כל המתנה נוספת פרושה אבדן מעט הניצחונות אשר השגנו .
שאול: "שבעת ימים תּוֹחֵל…"
בן נר: לב העם נמס בקרבו, והשבטים הרחוקים יושבים בין המשפתיים ובפלגות יהודה רבים חקקי הלב; חדלו ארחות והולכי נתיבות ילכו עקלקלות. הנאמנות הפוליטית בכל ישראל, על אגפיה, ענפיה, מעמדותיה, בבנימין ובשבטים, אינה יציבה; רק ניצחון מכריע על פלשתים, לו השגנוהו ואף לו רק פשרה, עד פלשתים ישובו למקומותיהם – וזאת למצער- ניצחון כזה היה משיב את לב השבטים ואת לב העם אליך, המלך.
קיש: כל המתנה נוספת פרושה אבדן חרות ישראל.
שאול: ומה נעש ושמואל לא בא ובפי שליחיי לא שלח דבר? "עד בואי אליך הגלגל – והודעתי לך את אשר תעשה" – אמר!
נר אבי אבנר בן נר: הלא מלחמת קודש היא ולא נצא לקרב מבלעדי ברכת ה'? ואם פיו תמרה, המלך – הלא כל תמיכתו הפוליטית המעטה, עליה אתה, ואנו, בני בנימין, נשענים וממנה אנו שואבים אחריותנו בפני האל, לטמיון תרד ותהיה כלא היתה?
אבנר בן נר: אכן מלחמת קודש היא; ופלשתים עולים בהר: ואתה נמשחת למלך על ישראל, ובך בחר ה' למוציא ומביא לפניו לעמו; הלא למי ראוי לברך את ישראל לצאתו לקרב אם לא לך, משיח ה', נגיד צבאות ישראל? האם לשמואל, מגיבורי ארון הברית באפקה, המתמהמה זה שבעת ימים? ושמא אף הוא כבר בצריחים ובבורות בעבר הירדן, בארץ גלעד?
נר אבי אבנר; ואם כך יעשה וסר מעליו חנו של שמואל לעולמים. והרי ידעת מה כוחו בישראל?! אמון הוא על כל השבטים: יושב הוא באפרים ועד יהודה ירחיק. מסובב הוא בערים, ובאשר יפנה, ירשיע, ועל פי דבריו יקום איש או ייפול, ואז – אם אתה תהיה המלך, מי יהיה לך העם ברגליך?
שאול; (עמוק במחשבות, ראשו נשען על ידיו: אך מתנער וקם על רגליו). אכן, אם אברך, מארת שמואל עלי ועל כי פיו המריתי ומסמכותו הקדושה נטלתי: ומשפחתי אזי עד אפר היא שָׁחָה: אך אם לא נצא לקרב ונוסיף נתמהמה לחכות לו, לא תהי עוד תקומה בישראל ולמלכות בה לעלומים. הן נבאשה מלכות ישראל בעיני הפלשתים אחר הכות יונתן בני את נציב הפלשתים בגבע. ועתה, אין לב פלשתים אלא לדבר אחד, להינקם בי ובבית אבי ובכל ישראל ובמלכות הקמה אתי עתה: אך אם אכה בפלשתים, לא אתי המלוכה תיפול, כי אם תחיה אחריי ואחר בני בניי מדור ודור לעולמים.
נר אבי אבנר: הֲתְקַוֶּה אתה כי תגבר על פלשתים, בני?
שאול; כי אין לה' מעצור ומלהושיע! ועתה –)פונה לאבנר) תקע בשופר ואסוף את המחנה – ואתה, אבי נר, קרא כי יכינו הזבחים לעולה. אחריי, בנימין, בעממיך!! (יוצא בראש כלם).
(שופר, תמרות אש וַעֲשַׁן הָעוֹלָה הָעוֹלֶה מאחורי הבמה).
שאול בראש צבאותיו
קטע משער הקתדראל של פירנצה (1424)
מעשה ידי גיברטי (Ghiberti)