מחברות הקולנוע

הביקיני הראשון שלי

  תהרגו אותי, אבל אני מטורפת על סרטים דוקומנטריים. זה בערך כל מה שאני רואה בטלוויזיה. וככל שהנושא יותר מטורלל, מה טוב. הפעם למשל ראיתי סרט על תולדות הביקיני והמשמעויות החברתיות שלו, וכמו שהסרט הדוקומנטרי על חזיות החזיר אותי לחזייה הראשונה שלי, הסרט על הביקיני החזיר אותי לביקיני הראשון שלי. בניגוד לחוויית החזייה הראשונה, שהייתה רעה וקצת טראומטית, חווית הביקיני ...

קרא עוד »

נשים סובלות ושותקות, סובלות ושותקות

לאחרונה ראיתי סרט דוקומנטרי משובח בשם "גוֹלֶה סַנגָם" (פרח האבן), של במאית צעירה בשם שרית חיימיאן, שמרוב פחד להתחתן בגלל גלריית הנשים הסובלות שבמשפחתה הפרסית המורחבת, הלכה לראיין אותן כדי לפגוש את הפחד פנים אל פנים.   ואין פלא שגם בה, בחורה בת 30, מקנן הפחד. הלוא אם נשים שמבוגרות ממנה בשלושים שנה בסך הכול מספרות סיפורי אימה מחיי הנישואים, ...

קרא עוד »

מה לעשות שהוא אנטישמי

  אני מעלה מאמר שכתבתי ופורסם בעבר ב"אימגו", בעקבות רטרוספקטיבה ב"יס" לסרטיו של הבמאי הגרמני ריינר וורנר פסבינדר.  בעקבות "עלילת הדם" השבדית, מצאתי לנכון להעלות אותו כאן. במאמר אני בודקת את המניפסט הנאצי שמסתתר בסרטיו של הבמאי הזה, שהייתי רוצה להכתירו כ"כמעט גאון", אבל קשה לי בגלל הסממנים האנטישמיים המפוזרים בסרטיו היפים והמסוגננים. אגב, לאחרונה סרטיו מוקרנים שוב בלילות ב"יס 3".   ...

קרא עוד »

רסיסי חיים

  קיבלתי מלי עברון-ועקנין פוסט שרשרת על שלושה רגעים מרגשים בקולנוע, בספרות, במוזיקה, בטלוויזיה וכו'. יש הרבה רגעים כאלה, כי פעמים רבות התרגשתי מאמנות – בעיקר מספרות ומקולנוע, ובעיקר בצעירותי. היום קצת יותר קשה לי להתרגש. ובגלל שיש הרבה רגעים כאלה ניסיתי לבחור שלושה רגעים מרגשים מכוננים, ואולי בגלל זה שניים מהם באים מנבכי נעוריי בשנות השבעים. "רסיסי חיים" של ...

קרא עוד »

זו רק אני, או שהפרסומות באמת נעשות יותר ויותר מופרכות?

   בשנת 1995, זמן מה לאחר פריצת ערוץ 2, ביקשה ממני עורכת התרבות של עיתון "דבר" לייסד טור של ביקורת סרטי פרסומות. זה עתה פרצו הפרסומות לארצנו, והטור שלי היה כאן ראשון מסוגו. נראה לי מרתק ומתגר מאוד להתחיל לבחון את התופעה הזו ולנתח את התכנים והמסרים הוויזואליים של הפרסומות, כיצד הם משפיעים על החברה, כיצד החברה משפיעה עליהם, יחסי ...

קרא עוד »

משחק האהבה

  אני מאוד ממליצה לכם לראות בלווין או בכבלים סרט בשם "זמן". כבר המון זמן לא נהניתי ככה מסרט, שגם מטפל בסוגייה שמעסיקה את כולנו: משחק האהבה בין המינים, וגם מצליח לבצע מחווה יפה ומרתקת לקולנוע של הגל החדש הצרפתי והאיטלקי של שנות השישים שבעים.   אומנם אני עלולה ליפול פה בספוילר, אבל קצת מהעלילה אני חייבת להביא. מדובר בזוז ...

קרא עוד »

קינג!

הרשימה של ענת אבישר והציטוט מהסרט "פישר קינג" הזכירו לי את טרי גיליאם ואת אהבתי לסרטיו, וכמה מיוחד הוא (בדרך כלל) בתוך חבורת הבמאים בני דורו, גם כשעשה פייסקואים מרהיבים כמו "הברון מינכאוזן", שממנו יצאתי החוצה אומנם, אבל תחת זאת ראיתי איזה חמש פעמים את "ברזיל" ואת "13 קופים", שגם כשיישכחו יתר סרטיו, הם יישארו לעד. וכמובן, "פישר קינג", שכל ...

קרא עוד »

טובעים בריאליזם

  באיחור אופנתי ראיתי את "בופור" של יוסי סידר. כמי שהעריכה מאוד את עבודתו ב"ההסדר" וב"מדורת השבט", מאוד התאכזבתי מהסרט הזה. בעיני הוא החמצה גדולה. ההחמצה של סידר בה" הידיעה, משום שהסרט רץ לאוסקר, וברור שלא היה לו שום סיכוי לזכות בפרס. לא ככה. מה שהיה יכול להיות יצירת מופת ענקית, התמסמס לשעתיים ריאליסטיות שפספסו אתגר גדול בהעמדת קולנוע אכסיסטנציאלי ...

קרא עוד »

עבדות הילדים המודרנית

לפני כמה ימים ראיתי כתבה על קייפו, שלפני עשרים שנה הופיעה בתפקיד הראשי בסרט "הקיץ של אביה". היא הייתה אז בת 9. היא נאלצה להתמודד עם תפקיד מורכב מאוד וסצינות רגשיות שגם מבוגרים יתקשו בהם.   באחת הסצינות גילה אלמגור בתפקיד אמה מנחיתה על לחיה סטירה מצלצלת. והיא קייפו – בת 9, תזכרו, אפילו לא ידעה שעומדים להכות אותה. והיא ...

קרא עוד »

האדם שהולך בעקבות גורלו

  את דניס הופר אני אוהבת כבר שנים, מאז שראיתי אותו ב"ידיד אמריקאי" של ויס ונדרס בשנת 1977. אז עדיין לא הכרתי את האגדה שהחלה להיווצר סביבו כשעשה את "אדם בעקבות גורלו" בסוף שנות השישים, ואת כל הסיפורים על ידידותו עם ג"יימס דין, המשבר הנפשי שנכנס לאחר מותו, סיפורי הסמים וכל זה, אבל מהר מאוד השלמתי את החסר ולמדתי כל ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות ל