בננות - בלוגים / / זו רק אני, או שהפרסומות באמת נעשות יותר ויותר מופרכות?
יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

זו רק אני, או שהפרסומות באמת נעשות יותר ויותר מופרכות?

 

 בשנת 1995, זמן מה לאחר פריצת ערוץ 2, ביקשה ממני עורכת התרבות של עיתון "דבר" לייסד טור של ביקורת סרטי פרסומות. זה עתה פרצו הפרסומות לארצנו, והטור שלי היה כאן ראשון מסוגו. נראה לי מרתק ומתגר מאוד להתחיל לבחון את התופעה הזו ולנתח את התכנים והמסרים הוויזואליים של הפרסומות, כיצד הם משפיעים על החברה, כיצד החברה משפיעה עליהם, יחסי הגומלין ביניהן, ועוד.

 

במשך שנה (זה ארך רק שנה, כי גם עיתון "דבר" נסגר בסופו של דבר), גיליתי שפרסומות יכולות להיות עולם ומלואו של תכנים מרתקים. עדיין היה משהו ראשוני באותן פרסומות טלוויזיוניות, פחות ויזואלי מהיום, אבל התכנים היו מרתקים לפעמים וחלק מהפרסומות היו אפילו אינטליגנטיות למדי. מדי פעם אפילו צצה איזו פרסומת חתרנית או אפילו פורצת דרך מבחינת מסריה החברתיים. ופה ושם היו פרסומות ממש מורכבות, מרומזות, מעודנות וסובטיליות.

 

ציפיתי שכאשר ענף סרטי הפרסומת לטלוויזיה ילך וישתכלל, גם הפרסומות ייעשו מעניינות ומורכבות יותר. אבל מה שאני רואה היום גורם לי למבוכה וגועל. זה מה שיצא מ-15 שנות פרסומות טלוויזיוניות? ככה הידרדר הענף?

 

רוב הפרסומות היום הן הרבה יותר קולנועיות וויזואליות מאז, זה נכון, אבל במקביל הן הולכות ונעשות רדודות ומופרכות יותר ויותר. את פרס הרדידות, המופרכות, השבלוניות והסנטימנטליות לוקחות הפרסומות של חברות הסלולר, שלוחצות על רגשנותו המיידית של הצופה.

 

ראה הפרסומת האחרונה לאיזו חברת סלולר, שכחתי איזה, שבה רואים בחור שעף לחתונתו. שמעתי תשבחות על הפרסומת הזו מאנשי הענף, אבל משום מה לי היא גרמה בחילה, החל מפס הקול הסנטימנטלי, העלילה ההוליוודית המרוחה בקצת פנטזיה, והעיצוב המפונפן והמתקתק שלה.

 

פרסומות אחרות מיועדות כנראה לילדים ונוער, כי הן מזכירות כל מיני סרטים לילדים ונוער כמו "שר הטבעות ו"הארי פוטרים". הן דמיוניות, לא ריאליסטיות (שזה לא רע בהכרח), אבל בונות עולם ויזואלי סייבר ספייסי צבעוני ומנוכר, שכולו תפאורות מחשב ואפקטים מחשביים. בקיצור, משחק מחשב.

 

לאור העובדה שהמפרסמים גילו שמסרים ויזואליים חודרים הכי טוב לתת ההכרה, הולכת ונעלמות פרסומות בעלות משמעות ותוכן, והמסך נמלא בכל מיני סרטונים הוליוודיים מוקטנים, מיני סרטי אקשן ופנטזיה. אני מניחה שזה מה שמדבר ללב הקהל הצעיר מאוד, שבגדול הוא קהל היעד של הפרסומות. ובכל זאת מצער אותי שדווקא מדיום כל כך חזק ומשפיע הולך ומתמסמס ומאבד מיכולת ההשפעה החברתית העקיפה שלו. ואולי זה לא באשמת הפרסומות, אולי זה בגלל החברה.   

 

 

7 תגובות

  1. יעל, היום יש ביקורת עזה על עולם הפירסום מצד חוגים הדואגים לכדור העולם. הפירסומות עושות לנו שטיפת מח שאם נקנה את זה ואת ההוא נזכה בטעם החיים! בעוד שמה שנכון בשטח הוא שככל שנצרוך ונצרוך וייצרו בשבילינו… יש סכנה שהחיים עצמם לא ימשכו.

    • פרסומת זה לא סרט סינימטק

      אני מאוד אוהבת את פירסומות הסלולר לא את התוכן אבל את הקולנוע הם מענינות מתוקות וזאת עם החתן כלה כייפית במיוחד פרסומת זה לא סרט סינימטק

  2. הי יעל
    מעולם לא הסכמתי איתך פחות…
    אני חושב שהדבר הכי מעניין ויצירתי בטלויזיה הוא הפרסומות. השאר זה מחזור חומרים והעלאת גרה. הבעיה שלי בפרסומות היא שהן מובנות על בסיס סטריאוטיפים ומחזקות אותם. כשהן מגיעות לאיזור הפנטסטי, אני מאושר. אז אני מרגיש שה500 ש"ח שאני משלם על האגרה מוצדקים…

    • פרסומת זה לא סרט סינימטק

      מסכימה איתך לפעמים הפרסומות גואלות מהשעמום הנורא היבש והמפוהק של הטלוויזיה

  3. לרוב אני מתעבת פרסומות וממהרת לזפזפ הלאה ברגע שהן מתחילות. עם זאת גיליתי שיש פרסומות שתופסות אותי, אם לא הספקתי לברוח מהן בזמן. מרוב סקרנות אני צופה בהן עד הסוף כדי לדעת מה בכלל מפרסמים. אחת מהן היא פרסומת של פלאפון שברעיון ובאסתטיקה שלה מזכירה את "הברון מינכאוזן" של טרי גיליאם. בהחלט שווה צפייה.

  4. רונית בר-לביא

    בעיני הפרסומות מאד עצובות בגלל התכנים.
    אבל לא מבחינת שטחי לעומת עמוק.

    אלא מבחינת ערכי השנאה, האגואיזם וההרס שהן מעבירות ללא הרף.

    עידוד לצרכנות ככלל הוא דבר מאד בזוי בעיני, במיוחד בעידן שלנו, שעוד מעט מים לא יהיו כאן מרוב זיהום ושאר צרות.

    דבר שני הוא העידוד לאגואיזם אבל לא כזה שאוהב את האני באמת, אלא עידוד לשנוא את עצמך ולשמוח רק כשהצלחת "לתקן" איזשהי תכונה בזויה בעזרת תכשיר כלשהו או רכישה מופרכת כלשהי.

    עצוב.
    אבל לא יותר מראי של החברה המערבית.
    עולם הפרסום לוא דווקא מחנך, הוא גם תוצר של החברה.

  5. דווקא הפרסומת שעשתה לך בחילה היא באמת מהיצירתיות הנעימות שנעשו פה, הפרסומות המגוכחות הן אלה שלוקחות פינה קטנה מחיינו (לדוגמא ניקוי הלשון) והופכות אותו ליקום משל עצמו – או בחורה שקנתה לה תחבושת עם כנפיים וכולה חיוכים ושקיות שופינג (?!)

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל