קינג!

הרשימה של ענת אבישר והציטוט מהסרט "פישר קינג" הזכירו לי את טרי גיליאם ואת אהבתי לסרטיו, וכמה מיוחד הוא (בדרך כלל) בתוך חבורת הבמאים בני דורו, גם כשעשה פייסקואים מרהיבים כמו "הברון מינכאוזן", שממנו יצאתי החוצה אומנם, אבל תחת זאת ראיתי איזה חמש פעמים את "ברזיל" ואת "13 קופים", שגם כשיישכחו יתר סרטיו, הם יישארו לעד. וכמובן, "פישר קינג", שכל מי שאני מכירה אוהב, כי קשה לא לאהוב סרט מתוק כזה.

וגם הבמאי מתוק. פגשתי אותו לפני 23 שנים, כשבא לארץ בשנת 1985 לכבוד הקרנת סרטו "ברזיל", סרטו החמישי אחרי סדרת "מונטי פייטון" אבל הראשון שהכניס אותו לאולימפוס הקולנועי. כל המבקרים שמעו שעומד להגיע הבמאי של מונטי פייטון ונורא התלהבו, ואני, שבכלל לא הכרתי את סרטי החבורה באותה העת, לא ידעתי מיהו בכלל, פשוט התלהבתי מסרטו "ברזיל", שהיה כמו חזון קולנועי שפיזר על ראשי הצופים אימאז"ים מהממים, והותיר אותי ואת המבקר שצפיתי עימו בסרט פעורי פה מרוב תענוג.

אחר כך הלכנו למסיבת עיתונאים קטנה שהתקיימה בסוויטה המרווחת שלו במלון, ואולי בגלל שהייתי האישה היחידה בין עשרה עיתונאים, גיליאם המתוק כל הזמן ניסה להוציא ממני תגובה ורצה שאשאל אותו שאלות, ואני, שהייתי מבקרת סרטים צעירה וביישנית, התעקשתי לסתום את הפה ורק ציחקקתי.

אז אחרי שנגמרו השאלות והלכנו להתכבד בעוגות וקפה שמישהו הניח בסוויטה, הוא קצת נדבק אלי והתחנף וניסה לגרום לי לפתוח את הפה, וככה קצת פלרטטנו, והוא הציע לי להראות לו את העיר, וזו הייתה הפעם הראשונה שביג שוט מהוליווד מציע לי הצעות.

אבל גם בלי קשר לכך, המשכתי לצפות באדיקות בסרטיו הבאים, וכשהגיע "13 קופים", שהוא מעין הומאז" ל"המזח" של כריס מרקר האהוב עלי וגם אחד מסרטי המד"ב המבריקים, החלטתי שלמרות הפשלה ב"הברון מינכאוזן", ו"פישר קינג" שהיה יפה ואנושי כל כך, אבל נטה להוליווד-לנד, הנה הצליח גיליאם לחזור לעצמו ולחזון הוויזואלי המהמם שעשה עשור קודם לכן ב"בברזיל" ונורא שמחתי שהכשרון הענקי והמיוחד שלו לא התאייד.

אומנם, מאז הוא לא שב על ההצלחה הזו, וסרטיו האחרונים שוב שעממו אותי למדי, כשגם "האחים גרים", לא הצליח להעפיל לשום מקום ואני שוב נאלצתי לצאת באמצע, אבל יכול להיות שהוא עוד יפתיע.

כי יותר מכל גיליאם הוא אמן, לא רק במאי. כל פריים שלו מצויר קודם לכן בפרוטרוט, והתפאורות שלו הן מלאכת מחשבת מדהימה. ראיתי סרט דוקומנטרי על עבודתו, ואי אפשר היה שלא לחוש יראת כבוד נוכח הטוטליות שלו כבמאי, זה שהוא לא מתפשר על כלום, ואולי לכן סרטיו עולים הון, ולכן הוא לא מרבה לעשות סרטים, כי לא ששים להשקיע בו, אחרי הכול, אין ביטחון שסרט שלו יצליח. 

בתקופה בה עושים סרטים ויזואליים מאוד אך גם מופרכים מאוד כמו "הארי פוטר" או "שר הטבעות" שגורפים קופות, בשביל מה להשקיע בקולנוע שהוא אמנות, לא קונפטי לילדים קטנים?

כי סרטיו של גיליאם הם לא רק חזיונות ויזואליים מרחיקי לכת, הם גם משלים פילוסופיים מרתקים, ומי בימינו רוצה להטריד את מוחו בעשייה קולנועית משמעותית ומושקעת כשאפשר לראות סרטים שנעשו על ידי מחשב, עם רקעים ממוחשבים בומבסטיים אבל בלי טיפת כשרון?

כך שאם חושבים על במאי כדוגמת גיליאם, שתמיד התקשה לעשות את סרטיו היקרים והפרפקציוניסטיים, יש להניח שעוד הרבה סרטים הוא כבר לא יעשה. מכל מקום, אני אמשיך לראות אחת לכמה שנים את "12 קופים" את "פישר קינג" ואת "ברזיל" ואמשיך ליהנות מהם בפעם העשירית.