כששמעתי את נהג המונית שואל את חברתו "עשית קיבה?" (בפוסט הקודם), לא יכולתי שלא להיזכר בבקרים ההם בביתי ברחוב זלוטופולסקי, תל אביב, שנות השישים:   אימי הייתה שואלת את אבי: "יצאת?"   והוא היה שואל אותה בחזרה: "יצאת?"   ואם לא "יצא לו", אימי הייתה שואלת אם להרתיח לו כוס חלב.   ואז אבי היה לוגם את החלב ...

   התכוונתי להעלות את הפוסט הזה בסוף השבוע, אבל אי מייל מאליענה: קריאה לחתימה על עצומה נגד כוונת משרד החינוך להוציא את לימודי הערבית מתוכנית הלימודים, הפכה אותו למאוד מאוד רלוונטי. אז הנה זה בא.  בשבוע שעבר הייתי בהצגה של אחד מתלמידיי בקמרה. בחור מתוק ומוכשר שהתנדב להופיע בהצגה של צעירים יהודים וערבים מאזור רמלה-לוד, יוזמה של עמותה מגרמניה, תנועת ...

(התנהלה בקול שקט ואינטימי, ובכל זאת שמעתי את כולה לאורך הנסיעה, רק אותו כמובן, לא אותה)     מאמי, איך את מרגישה?   אכלת?   אז למה שלא תלכי מחר לעבודה?   מה הם שובתים?   וואלה???   לא, אני גומר מאוחר.   התרחצת?   כן, אני עוד צריך לנסוע להורים.   וואלה?   מה את עושה עכשיו?   היא ...

עוד בעמדי בתחנה, שמעתי את האם והבת צווחות זו על זו בקולי קולות. רק שלא יישבו לידי, חשבתי מיד, אין לי כוח לדרמות ארגנטינאיות. כמובן, הן ישבו בספסל לידי, איך לא. כל הדרך נאלצתי לשמוע אותן מתקוטטות כמו אם ובתה המתבגרת. ואיזה מתבגרת? היה רגע בו הבחורה צווחה על אמה: "איך אני, אישה בת 33 צריכה ללמד את אימא שלי איך ...

תמיד הרגשתי שבאתי מבית של משוגעים. אימא שלי ואחותי המשוגעת תמיד צווחו זו על זו. הייתי שומעת אותן כבר כאשר עליתי מאבן גבירול דרך פרופסור שור לבית שלנו באפשטיין. ידעתי שבעוברי ברחוב, אף אחד לא יודע שאני מהמשפחה המטורפת הזו, אבל תמיד חשתי מין בושה פנימית, אולי בכל זאת יזהו שאני קשורה לצעקות שבקעו מהקומה הראשונה.      פעם, כשנשמעו ...

  שופרסל יצאה בחוברת האחרונה שלה בקמפיין לסופרמרקט הראשון שהוקם בארץ, רחוב בן יהודה בתל אביב, שנת 1958. איזו נוסטלגיה. תביטו בפרסומות החומות מרוב יושן, ולא תתגעגעו? גם אם לא חייתם אז, אני למשל נולדתי רק כעבור שנתיים, אבל הגעגוע למשהו שעבר מהעולם, איך להגיד, מפכה בלב. מין נעימה נוסטלגית, מוזיקת מעליות, כרוז של פעם, פינת המבצעים, מזכיר לי את ...

   לשירה ומחשבות כחובבת סל הגלולות ממשפחת ה-SSRI, בכל פעם שצווחים או לוחשים לי באוזן: "זהירות, סמים!" או, את האמירה השגורה: "זה סם בדיוק כמו כל סם אחר", אני עולה על טורים.       האם ברגע שאתם לוקחים נורופן או אופטלגין לכאב ראש, אתם מתמלאים איזו אימת סמים? האם הכדורים שלכם נגד לחץ דם, כולסטרול, כאבי פרקים וכו', גורמים לכם ...

   למוטי, ולכל המטפלים הטובים באשר הם הרהורים על הורים ומשפחה תמיד עושים לי חשק לדבר על טיפול. פסיכולוגי כמובן. אתם בטח מכירים, שרינקים וכאלה. אף פעם לא הבנתי למה קוראים להם שרינקים, שהרי אינם מכווצים לך את המוח, להפך, דווקא מרחיבים אותו.   די הרבה שנים, בייחוד לאורך הטיפול שלי, הייתי מיסיונרית של טיפול. המלצתי לכולם ללכת. עם השנים הבנתי שישנם ...

    עד היום, כמה שאני חושבת ומתעמקת בדמותו של אבי, אני לא מצליחה לגשר בין הסתירות באישיותו. וזה מתבטא בכתיבתי עליו. בכל ספר או סיפור הוא יוצא אחרת לגמרי. עדיין קשה לי לגשר בין הסתירות, ולהוציא אותו דמות אחת, מורכבת ומלאה. יוצא שאני כאילו מפצלת אותו לפרגמנטים שהיו בו. פה הוא יוצא כך, שם אחרת. וזה מבלבל, אותי בעיקר, ...

  בעקבות הפוסט הקודם שלי "תכירו, אבא שלי", טובה גרטנר המתוקה הציעה שאולי נעשה בבלוגיה מין "ספר אבא".     אין רעיון שכובש את ליבי יותר מכך,  בתור ילדה שאהבה את אבא שלה.     לפני שנה בבלוגיית "רשימות" הצעתי את הרעיון הזה, במטרה להוציא אנתולוגיה על "סיפורי אבא".      לצערי לא היתה שום היענות.     אז מה דעתכם?      אני מזמינה ...