יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
כששמעתי את נהג המונית שואל את חברתו "עשית קיבה?" (בפוסט הקודם), לא יכולתי שלא להיזכר בבקרים ההם בביתי ברחוב זלוטופולסקי, תל אביב, שנות השישים:
אימי הייתה שואלת את אבי: "יצאת?"
והוא היה שואל אותה בחזרה: "יצאת?"
ואם לא "יצא לו", אימי הייתה שואלת אם להרתיח לו כוס חלב.
ואז אבי היה לוגם את החלב החם, ויושב עוד חצי שעה עם העיתון בשירותים.
ואחר כך, כשהוא היה הלך לעבודה, היא הייתה צועקת לו: "רידה טיינה?" (שזה בלאדינו, "יש לך מטפחת?") והוא היה עונה לה מהמדרגות: "סי".
וככה כל בוקר.
הזמנים האלה לא יחזרו עוד בשבילי.
אחריות הדדית להפרשות ותקינותן.
הימים ההם חוזרים בכתובים שלך . שלא נשכח. זכרונות קטנים של שיגרה עוטפת.
מענין הצורה שאת כותבת, נוגעת במי אנחנו.
יש לשלום חנוך תוכנית שנקראת "יציאה" ואני עם ההבנה שלי תמיד חושבת שזאת הכונה…
להתראות טובה
וואו יעל יש בזה משהו יפה כל כך. אינטימי כך כך. מעניין לשים אותו ליד התמונת נישואין של יעל ג.
אלה הם הסיפורים הקטנים והיפים ביותר, שאותם חשוב תמיד להיזכר.
יפה!
אבל יעל, יש עדיין זוגות כאלה. תמיד יהיו. רק מה, עכשיו גם היא יוצאת לעבודה (ובודקת אם יש לו טישו.)
מפחיד להציע לך עריכה אבל… מדגדג לי: אילו כתבת בסוף שתי מילים נוספות, הקטע הזה היה מתרומם לגבהים חדשים. לא אמירה כללית אלא אישית. וההזדהות של הרבה אנשים תהפוך את האמירה הרחבה יותר ללא פחות חזקה מקודם. לדעתי, ליותר.
שתי המילים הן – לא אצלי (או: לא בשבילי)
וככה כל בוקר.
הזמנים האלה לא יחזרו עוד. לא אצלי.
?
קופצת ראש לבריכת הביקורת הקטנה-אני מקווה בעינייך -בכלל השורה האחרונה היתה מיותרת לי מהתחלה. עכשיו יעל עם היצירתיות המילולית שלה הציעה שיפור מקורי יותר. אז לרשותך שתי ההצעות.
🙂 מה עשיתי עכשיו תציעו לי גם…או קיי מסכימה. שלך מירי
כן, גם אני בעד מה שיעל הציעה. תודה.
שיניתי אבל טיפה שונה. ככה זה יותר עובד בשבילי, אני חושבת.
גם בשבילי.
תיקון טבעי לא מורגש כמו חדש