יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
(התנהלה בקול שקט ואינטימי, ובכל זאת שמעתי את כולה לאורך הנסיעה, רק אותו כמובן, לא אותה)
מאמי, איך את מרגישה?
אכלת?
אז למה שלא תלכי מחר לעבודה?
מה הם שובתים?
וואלה???
לא, אני גומר מאוחר.
התרחצת?
כן, אני עוד צריך לנסוע להורים.
וואלה?
מה את עושה עכשיו?
היא עשתה לך לאכול?
אני יודע…
יכול להיות, אולי אני אקפוץ אלייך מחר.
מה אכלת?
יותר טוב עכשיו תלכי לישון.
בטח, מחר אני על בליינד אצלך.
איפה את עכשיו, במיטה?
תתכסי טוב.
אהה…
עשית קיבה?
טוב, חכי רגע, יש לי כאן קליינטית.
בחיי התורה שזה מה שהוא אמר. תחילה זה נשמע לי כהמון דאגה לחברה שלו. חמוד מאוד. אבל ה"עשית קיבה" היה השיא! מה זה האישית לוחצת הזו על החברה? רבק, אתם רק בני 20 ומשהו, לא? מה זה הדיבורים הזקנים האלה? מה הלחץ הזה? ישנת, אכלת, עשית קיבה…. מה היא, התינוקת שלך? עשית קיבה???????????????????
באותו רגע כמעט פרצתי בצחוק. הייתי צריכה לנשוך את השפה התחתונה כדי לא לצחוק. לא רציתי להפריע לשיחה הרומנטית.
אולי ניתן לכנות זאת אינטימיות, לאוו דווקא רומנטית.
אבל עשית קיבה???? הם עדיין בני עשרים, לא בני שישים שגרים יחד ארבעים שנה. ככה אבי ואמי היו מדברים אחרים חצי מאה יחד. (וגם, זה עורר בי תחושה שהוא חוקר אותה, משהו לא נעים.)
עשית קיבה, זה באמת מעולה
נשמע מרוח, אבל קשר קרוב זה דאגה לנקבים הכי – ולא -נחשבים, וטוב שתושמע באוזן הנכונה.
עשית קיבה, גדול!
יעל, את משעשעת ומוכשרת!
הכצעקתה?
מראות קשים… 🙂
הוא נשמע אובססיבי בטרוף ובלתי נסבל. אם מישהו היה שואל אותי "עשית קיבה?" הייתי בו ברגע מנתקת איתו כל קשר לאלתר.
אוי אליענה הצחקת אותי.
הפעם היחידה ששמעתי את הביטוי הזה הייתה כשהייתי בן ארבע, מהגננת שהייתה כבר אז עתיקה מאוד… מדהים. נדמה לי שזה תרגום מגרמנית?
אתה צודק אמיר, זו היתה עוד סיבה למה כמעט השתנתי שם מצחוק. עשית קיבה, בחיי.
הורי היו אומרים זה לזו: "יצאת?" ואני הייתי רוצה להגיד להם: "לאן, לקולנוע, לתיאטרון?"
בי הדיאלוג הזה מעורר הרגשה אחרת.
לפעמים אי אפשר לדעת, אולי בת הזוג במצב קשה פיזית או נפשית, אולי הדאגה הכמעט-סיעודית שלו חשובה לה, לכי תדעי באיזה מצב נמצאים אנשים.
זה נשמע לי יותר טוב מאשר רע.
ומי שלא היתה מתאימה לה דאגה כזו, לא היתה נשארת שם.
ייתכן שאת צודקת, ובכלל זה מרענן להיזכר שיש כל מיני דרכים להסתכל על מצבים.
אבל בדבר אחד אני לא מסכימה- המון פעמים נשים ואנשים בכלל נמצאים במצבים או במערכות יחסים שלא טובות להם ונשארים בתוכם מאלף ואחת סיבות, בגלל כל מיני פחדים או תחושת חוסר ברירה מסיבה כזו או אחרת.
מדובר במצבים של התעללות הרבה הרבה יותר מאשר במצבים של בן זוג קשוב ודואג ומטפל.
השיח הזה שיעל הביאה לחלוטין נשמע לי כשיח של אדם דואג שלוקח על עצמו את הצד המטפל באדם חלש. באשכרה לא הבנתי איך הגעתן לכעס ובוז כלפי הבחור.
כל אחד מפרש מצפונות לבו,
ומהחוסר שבו.
הרמיזה הזו על החוסר לא הייתה לי נעימה.
לא רמזתי, אמרתי מפורשות, ומדובר גם עליי וגם על כל אחד.
אני מאמינה שאנחנו מדברים מתוך החוסרים או העודפים או סתם האיכויות שיש לנו.
רגע בלוג פר אקסלאנס!
בטח זה מה שאמא שלו שאלה אותו תמיד.
אכן עשית קיבה מצחיק לאללה.
אבל אולי היא הבת הקטנה שלו שחיה עם אמה, והוא פרוד מאמה? ובגלל זה גם שאל: היא עשתה לך לאכול? ואז גם מתאים יותר הקיבה? תחזרי לשם ותבררי, אי אפשר ככה.
אני עם איציק. חשבתי שזאת הבת שלו גם. חייבים לפתוח לו בלוג, שיבוא ויסביר.
זה יכול להחליף את מבחני רורשאך או המצאת סיפור על תמונות, תראי כמה אפשר להבין על אנשים לפי פירושם לשיחה אקראית שהם שומעים.
(אני מתרגלת את זה עם עצמי).
ויאללה לפתוח טלביזיה.
נו כן אולי שיבוא ויסביר, או שנעליל עליו עוד…
יקיריי איציק ורונית,
שמעתי את כל השיחה, היא היץתה הרבה יותר ארוכה (ומייגעת), זו היתה חברה שלו, שגרה בבית הוריה. (איציק, היא הולכת לעבודה!!!) היה עוד מטח ארוך של שאלות אישית לוחצת כזו, לי זה עשה הרגשה לא נעימה כאילו הוא מפשיט אותה, כמו חוקר, לא כמו אוהב.
אהה,
איזה טיפוסים לא ייאמנו יש בין נהגי המוניות האלה…
אנחנו צריכות להוציא קובץ סיפורים משותף,
יש לי פאקט של כאלה (בראש), וזה אוצר בלום מה שנסיעה של 10 דקות עם הטיפוסים המדהימים האלה נותנת.
אני לא צוחקת !!
במקרים מסויימים הם יותר מעוררים אותי מפגישות טיפוליות או עם חברים ואנשים שאני בוחרת באופן עצמוני להיות איתם.
אני חושבת שכל זה בגלל שהם כנראה אחרוני ה"אוטנטים" או המדברים ישר מהבטן בחברה המתחסדת שלנו, לא ?
תראי איך בסוף דיברתי אני מהחוסרים שלי: קודם כל חשבתי שב"עשית קיבה" הכוונה היא לשטיפת קיבה ….
ומצד שני, יש לי היכרויות עם כמה וכמה גברים או בני זוג שנאלצים לטפל בבנות זוגם או אפילו "לסעוד" וכן ההיפך, וזהו מעשה נדיב ואוהב מאין כמוהו.
מסתבר שכאן זה כנראה לא היה המקרה …
אבל בכל מקרה, לא ייאמן כמה דברים אנחנו שומעים אפילו בזמן אמת ולא מפרשים נכון.
מפרשים מתוך משאלות ליבנו.
מיכלי, זו חברה שלו. על בטוח.
יעל,
את כותבת בהומור ובכשרון, אך במציאות, הרי שמעת רק צד אחד, ואולי בכ"ז קרה שם משהו, אולי מצב של חולי, אולי זמן-מה לאחר לידה? אז השאלות האלה רלוונטיות מאוד, ובכל-זאת הביטוי העתיק והמכובס הזה מצחיק, ואפיחו משונה. למה "קיבה"? למה לא "עשית מעיים"?
הלוןואי אסתי, אבל היתה מאוד ארוכה, ואני כמובן רק נתתי כאן כמה משפטים. אני לא חושבת שהיא חולה, הם גם קבעו ללכת לאיזה בילוי, והיא עובדת והוא עובד. הבנתי מכך שהיא צעירה בריאה שגרה עם ההורים. אני חושבת שהוא פשוט נודניק שנדבק לה לעורק, ועוד יותר גרוע, עם ראש זקן.
אוי רונית מצחיקה ומתוקה, חשבת שזה שטיפת קיבה? חחחחח… טוב, אולי זה בגלל שאת קצת יותר צעירה ממני. הנה אמיר אור זוכר. הזקנים היו אומרים את זה בילדות שלי בשנות השישים.
אני ממש אוהב את החומר הזה. בספרי "שיר הלב" הקדשתי שיר די ארוך לשיחה עם נהג מונית בל נטיות מטאפיסיות. אם הוא מוקלד אעלה אותו לפוסט.
תעלה מוטי.
אגב, גם לי יש עוד פוסט שכולו שיחות עם נהגי מוניות. וזה הספציפי קצת הזכיר לי את חנוך לוין.