בשבוע השני של מלחמת לבנון השנייה נשמעה צריחת תרנגולת מלמטה. זה היה מוקדם בבוקר, לפני שהלכתי לישון. חשבתי שאני מדמיינת מרוב עייפות.   אבל כן, זו הייתה תרנגולת! יפהפייה, חומה אפורה עם נקודת כהות. מדהימה. חכמה. נהדרת ממש.   מאז היא גרה למטה בגינה, בשיח עבות במיוחד ליד מגרש החניה. הכי היא אוהבת לאכול לחם, ותתפלאו, דווקא כל מיני ...

    אני מתעייפת. אולי זו התקופה הזו בשנה, בין ימי החג והזיכרון שתורמת לכך.   אין לי כוח לוויכוחים, להפגנות, להחלטות חשובות. להחליט מי לקבל ומי לא לקבל הנה, שזה דבר שמעולם לא אהבתי ובדרך כלל נמנעתי ממנו. ועכשיו אני מוצאת את עצמי יראה מזה, והמיאוס מביא לעייפות. די, נמאס כבר להחליט.   אני עייפה מהחגים, משיחות עם אנשים, ...

    בתור אדם נטול מכונית באופן עקרוני ופרקטי גם יחד, אני מרבה לנסוע במוניות. וכידוע, אחד המפגעים הרציניים ביותר במוניות הם הנהגים שמתעקשים לפתח איתך שיחה. עוד יותר גרועים, הם הנהגים שפוצחים בהרצאה פוליטית, תוך השמעת נאומי הרבי בבה מערוץ 7, כולל פרשנויות מאלפות של הרב בובה. כולם מכירים את התופעה, אבל מי שמרבה לנסוע במוניות יוצא מהמונית עם ...

  כזה פספוס, וכבר מושל בבית, מסובב על האצבע שני חתולים גדולים, ממש גמלים. כמה זעיר, וכבר כל כך שעיר ויפה. צ"וצ"ו שמו בישראל, לפחות לעת עתה. זה בטח ישתנה עם השנים, ויתווספו לזה עוד עשרות שמות וכינויי חיבה.   הוא כבר שלושה שבועות אצלנו, וכבר בן בית. התערה למן היום הראשון, עושה בכל כבשלו. מעולם לא פגשתי אנרגיות חתוליות ...

    השבוע שוב ראיתי, בפעם החמישית או השישית לדעתי, את הדרמה הקומית "הבחור של שולי" (בו מופיעה אסתי ירושלמי המדהימה בתפקיד חייה). אני שואלת את עצמי מדוע אני נמשכת כל כך לדרמה הזו. האם בגלל השחזור המובהק לשנות השבעים, האם בגלל הליהוק הגאוני והמשחק המשובח, האם בשל התסריט המצוין, או מה?   והאמת, השבוע הבנתי למה הסרט הזה מרנין ...

   תרומתי הצנועה לשבוע הדיכאון בבלוגיה   בתור דכאונית, אני תמיד משתאה אל מול אלה הסמוכים ובטוחים בדרכם, השמחים, האופטימיים. לפעמים נדמה לי שיש שני מחנות: הדכאוניים מול האופטימיים. לזה מתחלק העולם בעצם. אלה שמנסים למצוא טוב בכל, ואלה שמנסים לראות רע בכל. אלה שנולדו להילחם בשיניים כשבא עליהם נבוט בראש, ואלה שנולדו להמתין ולספוג.   גם כאן בבלוגיה אני ...

  בתגובה לפוסט הזה   תגידי לה: "את בסדר את, את ג'אדה, היה, עבר, תמשיכי הלאה"? או שתגידי לה: "פגעו בך קשה, זו לו אשמתך, אבל זכותך להשמיע את הפגיעה בקול רם, לצעוק אותה"?   מה תגידי: "זה שאת צועקת את זה בקול רם, את רק מנציחה את אומללותך ואת קורבניותך. עדיף שתגידי, אני חזקה, אני לא פגומה, אני עשר." ...

  אני שונאת מטיפים, ושונאת רוחניקים, וגם ירוקים שרופים אני לא אוהבת. בקצרה: אני שונאת מיסיונרים. מכל סוג. אני מאמינה ב"איש באמונתו יחיה".   לכן אינני מתכוונת להיות מטיפה מטעם עצמי לענייני חיים בירוק. רק לומר כמה השגות אישיות מחיי שלי על לחיות כמה שיותר ירוק. כמה הרהורים ומחשבות.   אין לי אוטו. מעולם לא היה לי, ולא חשתי בחסרונו. ...

  לאורה ניזר היקרה  אוי אוי אוי, שנים אני רוצה לכתוב את דעתי המרה על הוראה ומורים, שנים! בעיקר מתוך ניסיוני כתלמידה, וקצת מתוך ניסיוני הדל כמורה.   מצחיק, אבל אני, שכל כך שונאת את המקצוע הזה ומסתייגת ממנו, נאלצתי ללמוד הוראה, הוראת אמנות ליתר דיוק, כשלמדתי במדרשה לאמנות ברמת השרון לפני איזה מאה שנה. כולנו למדנו שם כדי להיות ...

  לרוניתוש ולדקלון שלה   את אבי השומע מוזיקה מצרית ונהנה עד הגג, אני זוכרת ממוצאי שבתות. זה היה הזמן הפנוי היחיד שלו, שבו יכול היה לשמוע רדיו. קול קהיר, נדמה לי. אולי גם שעת המוזיקה בתוכנית הערבית של קול ישראל.   ביתר ימות השבוע הוא עבד כמו חמור בחנות שלו, וכשחזר הביתה היה מטגן לנו חביתות, קוצץ סלט עם שמן ...