יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
אני שונאת מטיפים, ושונאת רוחניקים, וגם ירוקים שרופים אני לא אוהבת. בקצרה: אני שונאת מיסיונרים. מכל סוג. אני מאמינה ב"איש באמונתו יחיה".
לכן אינני מתכוונת להיות מטיפה מטעם עצמי לענייני חיים בירוק. רק לומר כמה השגות אישיות מחיי שלי על לחיות כמה שיותר ירוק. כמה הרהורים ומחשבות.
אין לי אוטו. מעולם לא היה לי, ולא חשתי בחסרונו. אני נוסעת באוטובוסים ובמוניות. זה הרבה יותר נוח, לא צריך למצוא חנייה, וזה זול לי יותר. אני לא צריכה לשלם ביטוחים מיותרים, טסט כל שנה, ועוד.
אין לי טלפון סלולרי. מעולם לא היה לי. אני סבורה שבאופן כללי הוא מיותר. חיינו היטב גם בלעדיו. באמת שחיינו היטב בלעדיו. אני שמחה על השקט שיש לי כתוצאה מכך שאין לי סלולרי.
עניין שקיות הפלסטיק מעצבן אותי, כי נורא נוח כשיש שקיות פלסטיק. לי אישית זה עושה את החיים קלים יותר. אבל אני אפסיק להשתמש בהן. בילדותי עוד השתמשו בשקיות נייר ובסלים מפלסטיק או מבד. אני מניחה שזה לא יהיה לי נורא נורא קשה לחזור לזה. אני אסתגל. אלך לסופר עם עגלה או משהו, כמו אימא שלי בזמנה.
לו יכולתי נפשית ופיזית, הייתי עוברת לחיות בכפר, לגדל בעצמי את הירקות והפירות שלי. לזה לצערי אין לי כבר כוח וגם לא יכולת נפשית. נולדתי וחייתי כל חיי בעיר. אני יודעת שזה יהיה קשה לי מדי, למרות הכמיהה לחיים בירוק.
אבל גם בעיר אני אשתדל לזהם כמה שפחות, לא מפני שזה הטרנד, אלא מפני שזה אורח חיי. הכול בראש בסופו של דבר, אז אני אשנה את ההתכוונות שלי בנוגע לכמה דברים: אשמח להפריד אשפה, לו יקומו כאן ממחזרי אשפה ראויים, אשמח מאוד מאוד לעבור למערכת חשמל סולרית, ולמחזר את מי הגשמים. אני מייחלת ליום בו המערכות האלה יהיו זמינות לכולם, ומחירן שפוי, כי אז אני אתקין אותן בביתי על בטוח.
אני שואפת לחיים כמה שיותר פשוטים, למרות שפעם חשבתי אחרת. אבל עם השנים גיליתי שלחיות פשוט, זה פשוט יותר נוח. פחות בלגנים. פחות כאב ראש. חיים פשוטים הם חיים עשירים יותר, בסופו של דבר. כך אני מרגישה, על כל פנים.
יעלה, אז לא לקנות לך תרנגולת?
פחחחחח אמיר. כבר יש לי תרנגולת!!!! בחצר הבניין המשותף שלי, ברמת אביב ג", גרה לה תרנגולת באיזה שיח ליד רכבי הארבע על ארבע של הדיירים האחרים. (סורי, הבית זה אבי הגאון הפיננסי קנה בשנת 70, עוד לפני שבנו את גימל, הכול רק היה על המפה).
בקיצור ,הקוריצה שלי גרה בגינת הבית כבר כמעט שנתיים. היא הגיעה יום אחד במלחמת לבנון השנייה, אם לא פרחה לה מביירות עד אלי, ובוודאי הגיעה מאחת הוילות לידי, באפקה, שם בטח איזה ילד נובוריש ביקש שיקנו לו קוריצה כמו בארץ נהדרת, וזרק אותה כשקצת גדלה.
היא גם מטילה ביצים, אמה מה, אי אפשר לקחת אותן כי היא מצפינה אותן עמוק בתוך השיח. כך נסתם הגולל על ביצים אורגניות.
אם כבר, אמיר, תביא לי עיזה או חזיר קטן.
שני חתולים כבר יש לי. אה, שכחתי
להוסיף שחיים בירוק זה גם לחיות עם בעלי חיים. האושר הכי גדול.
אה, ואני מאכילה אותו כל יום. הכי היא אוהבת חלה של שבת.
אושר? אם את אומרת… טוב, אז חזיר.
לשקיות הניילון יש פתרון פשוט:
כל שקית בסופר תעלה 1/2 שקל.
(כמו בחו"ל)
והיות ואנחנו "לא פראיירים" – יבוא הקץ לניילונים המזיקים והמגעילים האלה!
<משה - תביא קצת שקיות מהסופר - שיהיה בבית!>
יתחילו להשתמש בשקיות ניר כמו פעם, וזה לא רע, ואז שוב תהיה מודה של סלים, זה יהיה טרנדי לקנות סל, ואולי שוב יחגגו את ביכורים עם סלינו על כתפינו, והסלנג יחגוג על הסלים
נורא נחמד לראות בסרטים את האמריקאנים מחבקים בתנועה חיננית שקית נייר חומה גדולה – עם באגט מציץ ממנה – בשובם מהסופרמרקט. למה לא פה?
מכמה חודשי חיים בלוס אנג"לס, דווקא נורא שנאתי את שקיות הנייר כי הן נקרעות מהר, והמצרכים נופלים. נראה לי שנצטרך לחזור לסל הפלסטיק ההוא, זוכרים?
אני איתך כולל הרכב והסלולרי.
מסכימה. גם לי אין רכב, וזה ממש בסדר. אני הולכת את העיר הזאת ברגליים, לעומת חיפה ההררית, כאן כ"כ קל.
יעל, גם אני בעד חיים פשוטים. אני לא אוכלת סושי ולא מומחית ליינות בוטיק. ספר טוב מספיק לי כבילוי ולא רואה (כמעט) טלויזיה). אבל לפעמים חיים פשוטים ונוחים מצריכים דוקא מכונית (כשאת לא גרה במרכז של עיר דוקא) וסלולרי להודעות. אני חושבת שלא צריך להיות קיצוניים בשום דבר. לקחת מהקידמה מה שטוב ולא להגזים בשום דבר.
סושי זה הסנדוויץ" של היפנים, זה אוכל פשוט, וגם יין שתו במשך ההיסטוריה, זה שעושים מזה רוח במקומות מסויימים, זה לא אומר שזה לא אוכל פשוט.
סושי אני עושה בבית, מסלמון טרי שאני קונה בשוק הכרמל, וזה טעים ופשוט לאללה.
כן, אבל ההתכוונתי למה שזה נחשב בארץ. זה לא בדיוק אוכל לעניים (הם אוכלים פלאפל…)
אם חסר לך פתרונות שהיו לאמא שלך ובכלל בשנות ה60-70 היום חזרו לישראל סלי הקניות של פעם. הם מדהימים ומכותנה. תמצאי אותם באתר הזה. אני קניתי ומאוד מרוצה .
http://www.eco-chic.co.il
יעל, כל דבר במידה.
לי אין רכב כי אין לי רישיון.. ועם משכורת של מורה ממילא לא הייתי מחזיקה רכב, אז אני נוסעת באוטובוסים, ובמוניות כשאין לי ברירה, כי נהגי מוניות מתייחסים אלי כאל משחטת כסף, מונית מתל אביב לפתח תקווה בלילה עולה 100 שקלים.
וגם קשה לי להתעלם מכך שלוקח לי שעה וחצי להגיע לעבודה מפתח תקוה לראשון, בעוד שחברותי מגיעות בעשרים דקות, כי אגד מגיע כל חצי שעה, ואחר כך אני צריכה ללכת עוד עשרים דקות ברגל או לחכות לעוד אוטובוס.
והכי קשה לי להתעלם מכך שבשבתות ובחגים אני לא יכולה להגיד לילדים שלי, יללה, נוסעים לצפון, וזה בעצם בית כלא שאין לי רכב בימים כאלה.
אז לא הכל זהב.
ולגבי הסלולארי, הוא ההמצאה הכי טובה שהמציאו לאימהות, כי ככה אני יודעת היכן בתי נמצאת ויכולה לעזור לה בכל רגע, גם כשאני בעבודה, וזה מאוד חשוב לי. ובעצם זו הסיבה שלי ולילדי יש סלולארי. כי ממש לדבר אני מאוד לא אוהבת במכשיר הזה ואני בטוחה שהקרינה שלו ארורה.
ואם תרצי לפתוח משק אוטרקי, חווה אורגנית, אני באה איתך, אני רוצה לעשות ריבות אורגניות, אני עושה ריבות טובות, יעל, הרימי את הדגל, יש לי חלום להקים יישוב כזה, כמה נשים, חכמות, שוות, מדליקות, משהו מעין יישוב שיתופי, יהיו לנו נורא כייף, בגליל, זה החלום שלי. אני מוכנה גם לקבל גברים. אבל תהיה ועדה.
יאללה למושב יודית…..
נעשה מושב שיתופי "בננות". אמיר יביא את העזים והחזירים, יש לו נסיון.
אמיר??? שתף נא אותנו.
אמיר היה פאלח אמיתי. לא כמונו. רעה עדרים בהרים. נכון אמיר? כתוב פוסט על ההתנסות הירוקה שלך.
הו הו!
אז הוא יספר לנו איזה כיף להיעקץ ע"י מליון יתושות זועמות, להזיע בלי מזגן וכאלה?…
וחוץ מזה – עוד לא הבנתי מה התשובה על אחד באפריל חוץ מזה שאורי זה שמעון.
מה נסגר עם האחד באפריל?
למה הכוונה?
בכל אופן, לדעתי שמעון לקח בכל דרך את הפרס הגדול. והתנחומים: אני ושירלי, כי היינו בסוד העניין.
מדליק בעיני.
מה שלא הבנתי זה מה הסיבה לחג הזה – אחד באפריל.
גם אני לא הבנתי. אולי הצורך האנושי להשתטות.
איתך.
אין שום דבר ירוק בלחיות בכפר, חוץ מהפאסון. במיוחד למי שלא עוסק בחקלאות. לכל העירוניים תנוח דעתכם מגורים בבית משותף ידידותיים הרבה יותר לסביבה, חסכוניים יותר ומותירים יותר שטח פתוח ולא מיושב
ולגור במושב קטן, עם קצת אדמה, וכמה תרנגולות ועיזה, ולגדל גינת ירקות קטנה?
ירוק זה לא רק קטע מעשי, זה גם הנפש. להרגיש טבע, שכה נותקנו ממנו. לו יכולתי, הייתי עושה זאת. גינה ירקות קטנה וכמה תרנגלות לביצים. וכמה עצי פרי. לא פאסון, רק כדי ליהנות מהטבע. אני כל כך נהנית מהתרנגולת הזו שגרה בחניה אצלנו, אז יכולתי ליהנות יותר עם גינה ומשק חי קטן.
אמה מה? קשה. אנחנו כל כך מתוכנתים עירוניות, שזה הופך כמעט בלתי אפשריע לעירוני לעבור לחיי כפר.
מהבחינה הזו, אני מודה שזה חלום רומנטי אידילי, ותו לא.