המופע של צ'וצ'ו

כזה פספוס, וכבר מושל בבית, מסובב על האצבע שני חתולים גדולים, ממש גמלים. כמה זעיר, וכבר כל כך שעיר ויפה. צ"וצ"ו שמו בישראל, לפחות לעת עתה. זה בטח ישתנה עם השנים, ויתווספו לזה עוד עשרות שמות וכינויי חיבה.

הוא כבר שלושה שבועות אצלנו, וכבר בן בית. התערה למן היום הראשון, עושה בכל כבשלו. מעולם לא פגשתי אנרגיות חתוליות כאלה. תמיד אומרים על  חתולים פרסים שהם איטיים, שקטים, אוהבים לישון והרבה. גם עבדה שלי הוא כזה: מסייה סוטול. אבל צ"וצ"ו? ירחם השם. איזה בנדיט. איזו פראות. רץ ומתרוצץ מבוקר עד לילה, ומלילה עד בוקר. לא שמע על המילה מנוחה. ישן שעה שעתיים וקם שוב להתרוצץ. מי שיער שיהיה לי חתול היפר אקטיבי?

ואיזו אתלטיות. איזה טקטיקות של משחק. הכול הוא יודע. לומד משחק חדש בשניות, וכבר צריך ללמד אותו משהו חדש. עיניו מתרוצצות כל הזמן: מה עכשיו? מה אעולל בדקה הבאה? איזה נזק אעשה עכשיו? רחמנות על חוטי החשמל בבית. הכול אצלו בגדר משחק. איזו כרית פרווה מופלאה. וכבר כבש את לב כולם. אפילו את מוטל.

את מוטל? מזה הכי חששתי. מוטל הוא חתול בן תשע, שמצאתי בגינה כגור יתום מאימו, והצטרף אל עבדה הפרסי, שהיה אז בן חמש וסלד ממנו בהפגנתיות. מאז הוא הפך לתינוק הבית, וחששתי שפלישתו של תינוק חדש תכניס אותו לדיכאון, כפי שקרה לעבדה בזמנו.

אבל מוטל הפך באופן מפתיע לאימו המאמצת של צ"וצ"ו: הוא מלקק אותו בישבן, ברגליים ובבטן. הוא משחק איתו ומתגושש איתו בכל הזדמנות. בכל רגע משעמם הם מתחילים להתגושש כמו שני גורים: גור ששוקל פחות מחצי קילו, וחתול גדול וגברתן ששוקל איזה שמונה קילו. לא ייאמן. צריך לראות את המחזה המופלא. יכולתי למלא את יו טיוב או את אנימל פלנט בתמונות נפלאות מהאינטראקציה הנהדרת בין השניים.

ומה עם עבדה? הוא לא נגעל מהקטן כפי שנגעל בזמנו ממוטל, אבל גם לא משתגע ממנו, למרות שהם דומים כשתי טיפות מים. הלוא בגלל זה נאלצתי לקנות את צ"וצ"ו, מעשה לא ייעשה מבחינתי, כי דמה כל כך לעבדה כשהיה בגילו. ראיתי אותו, נמס ליבי. ממש עבדה בזעיר אנפין, רק רואים שהוא הולך להיות הרבה יותר שעיר מעבדה.

עבדה הוא אהוב ליבי, חתולי הראשון, אושרי המתוק ביותר בעולם. הוא הגיע אלי בדרך שאני מחשיבה כפלאית ונסית, לפני 14 שנה, בשלהי יום העצמאות. בשתיים בלילה לקחתי אותו הביתה.

התכנסנו באותו יום בבית אחי וגיסתי, לעשות על האש. זו הייתה ההתכנסות המשפחתית האחרונה במחיצת אבי הגוסס. הוא היה אז כה כחוש, אבל הוריי עדיין לא גילו לנו שהסרטן פלש לעמוד השדרה, מה שאמר מוות ודאי בתוך חודשים ספורים. לפני כן גילו לו סרטן בערמונית והוא טופל בהקרנות. מסתבר שההקרנות יצרו את הסרטן המשני בעמוד השדרה, ובתוך כמה חודשים הוא נפטר בגסיסה נוראית.

אבל אז, על הדשא אצל אחי, לריח הבשרים הנצלים על האש, עוד האמנתו שהוא ייצא מזה. מה זה סרטן ערמונית אחרי הכול? לא נראה לנו משהו קרדינלי. 

בערב, אחרי שהוריי ואחותי הלכו, נשארתי אצל אחי, לשחק עם הילדים. פתאום טלפון מחבר של אחי. סיפר שמצא גורה פרסית אפורה, ניסה לגדל אותה יומיים ולא הצליח, ושאל אם אחי רוצה אותה בשביל הילדים.

קרן אחייניתי, חולת חיות בעלת עבר מרשים של איסוף כל מיני גורי כלבים מהרחוב וגירושם על ידי אימה זמן קצר לאחר מכן, פרצה בבכיות ודרשה לקבל אותה. אימה הטילה וטו מוחלט. חתול מגעיל לא ייכנס אליה הביתה. לימים, גם הוא הפכה אם גאה ומאושרת לשני חתולים פרסים מדהימים, אבל אז היא חשבה שחתול הוא יצור שהגיע לבטח מהגיהינום.

הגורה הוצעה לי, ומאחר שהתלבטתי כמה שנים אם לקחת גור חתולים, החלטתי על המקום, באמצע הלילה, לאמץ אותה. בשתיים אחרי חצות גיסתי הסיעה אותי הביתה עם הגורה האפורה, שכעבור שבועיים, אצל הווטרינר, התגלתה כגור קטן, עם עיניים ענקיות וממיסות ופרוות משיית.

אחר כך די שברתי לעצמי את הראש כיצד באמת השיג חברו של אחי את הגור הזה. הרי חתולים פרסים לא מסתובבים ברחוב, אלא עולים לא מעט. גם לא היו על הגור פרעושים, כך שברור היה שלא הגיע מהרחוב ולא ברח מביתו או משהו. חשבתי שאולי חברו של אחי קיבל אותו או אפילו קנה אותו, והתבייש לספר לאחי על כך, אז המציא את הסיפור על הגור שעמד על מפתן ביתו ויילל.

ואולי באמת כל זה נכון, אולי באמת ברח הגור מאיזה מקום, חיפש בית חדש, וסופו שמצא אותי ואני מצאתי אותו. בעיניי, בואו אלי בדרך לא דרך היה נס שעשה לי אלוהים. כעבור זמן קצר נודע לנו על אבינו, וכעבור עוד כמה חודשים הוא מת אחרי גסיסה זוועתית של כאבי תופת. אלמלא האור שהביא עבדה לחיי, אינני יודעת כיצד הייתי עוברת את התקופה הנוראית ההיא. כאילו שאלוהים ידע זאת, ושלח לי מלאך קטן, אפילו לפני שאני ידעתי מה עומד לקרות. 

עבדה הזה, החתול הראשון שלי, הראה לי עולם חדש ומלא של רגשות ועוצמות, וגרם לי לאהוב את כל בעלי החיים בעולם. הוא באמת עשה אותי טובה ורחומה יותר. וכעבור חמש שנים, כשצירפתי אליו את מוטל, חתול לבן ג"ינג"י יפה תואר, שלמרות שהוא מזן חתולי פחי הזבל הוא מרהיב ממש, הבנתי איזה אושר טמון בבריות הקסומות הללו.

ועכשיו צ"וצ"ו, כדור פרווה ששוקל פחות מאריזת חומוס אחלה חמש מאות גרם, מתרוצץ בבית בין שני הגמלים הגדולים, ממיס את ליבו של מוטל, חתול תינוקי ודי עצבני, שהפך פתאום לאחות רחמנייה ובטוח שצ"וצ"ו הוא יוצא חלציו. לראות את השניים משחקים ומבלים זו שמחת בית השואבה השנייה. אושר גדול, שבא אחרי שנים של חשש להכניס הביתה עוד חתול מפאת תגובתם העוינת של עבדה ומוטל.

עוד אין לי תמונה של הזעיר, אבל הנה כאן תמונתו של עבדה, אביו הלא ביולוגי, שדומה לו מאוד. גוש פרווה אפור. קסם הבריאה. מופע להטוטים חינם של 24 שעות.