שנתקעתי יותר מדי שנים בעיתון "על המשמר". היה לי שם נעים ונוח וביתי, וחששתי לאבד את מעמדי שם כמבקרת הקולנוע של העיתון, תפקיד שהביא עמו הרבה הנאה ופרנסה טובה, אבל גרם לכך שבגלל שנתקעתי בעיתון קטן שרק קיבוצניקים של השמוץ קראו, איש חוץ מהם לא ידע מי אני. אין ספק שזה פגע אנושות בקריירה שלי כמבקרת קולנוע, כי אחרי ...

  אני נזכרת בכמה חברים שלי משנות השמונים. אני נזכרת בנשף שעשינו בשנת 1986, ב"צוותא", הנשף של כתב העת שלנו "שופרא" שערך אילן שיינפלד. ואני נזכרת במי שמת. ואנחנו הלוא עדיין די צעירים, עדיין לא 50. אבל כמה מהם כבר מתו. מזמן.   קראו לנשף "סטוצים" וכל העיר הייתה בו. וכל העיתונים כתבו עליו. ודני זקהיים ביים. ועילית לוין צילמה ...

   בעקבות הפוסט של אומי   לקנות אוכל זה היה התפקיד של אבא שלי. אינני יודעת אם מפני שהיה גבר מזרחי, וגברי המזרח נהגו לעשות קניות כי לא היה מקובל שנשים יוצאות מהבית, או מפני שטיפל באחיו הקטנים ובאמו האלמנה כבר מגיל 13, או מפני שאימא שלי הייתה תמיד חולנית ועייפה ומדוכאת ולא היה לה כוח לכלום.   את השריקה ...

   שוב אני מזכירה בתוך פחות משבוע את האנתולוגיה "מאה אימהות – מאה זיכרונות" בעריכת ענת הררי שיצאה עכשיו ב"בבל", ועוד אכתוב עליה ביתר הרחבה. אני מזכירה אותה, כי אני כל כך מצטערת שלא פנו גם אלי וביקשו ממני זיכרון. נראה לי שכל אחד מאיתנו היה רוצה לכתוב את הזיכרון המתוק או המריר או המתוק-מריר שלו מאימא. אז הנה אני ...

  שמחתי מאוד לראות אמש את תוכנית הראיונות עם נכי צה"ל בתוכנית "עובדה". שמחתי זו אולי התנסחות אומללה יחסית לנושא מצער כזה, אבל כמי שמכירה את התלאות שמשרד הביטחון מעביר בהם את הנכים, שמחתי שסוף סוף הם החליטו לפתוח את הפה בקול זעקה רמה.   האם קולם יישמע? כרגיל, אני מניחה שלא. מחלקת השיקום של משרד הביטחון אטומה כמו כל ...

  האמת, אחרי שלושה ימים שבהם הצצתי פה ושם בבית "האח הגדול" LIVE, החלטתי שאני מעדיפה לראות אח גדול של חתולים. הם הרבה יותר יפים, חכמים ונעימים מבני אדם.   יש לי סטרט-אפ לעמותת "גרגורים", שמחזיקה האנגר גדול של חתולים במרכז הארץ, שאליו מביאים חתולים נטושים. תרשתו את המקום במצלמות, ושדרו עשרים וארבע שעות ביממה לאתר שלכם באינטרנט. חובבי חתולים ...

  אחי סיפר לי שראה השבוע בתוכנית הטלוויזיה "שתולים", שבבית האבות הראשון שבו היתה אימי התעללו נוראות בקשישים. הוא טוען שזיהה שמדובר במוסד הסיעודי שבו היא הייתה. המוסד הנ"ל שוכן בגבול בני ברק-פתח תקווה. זה מקום דתי, שאני דווקא מאוד התלהבתי ממנו ורציתי שאימי תישאר בו. פתאום קלטתי איזה מזל היה לנו שאימי לא רצתה להישאר שם, ובתוך שבועיים העברנו אותה למקום אחר. לחשוב ...

  אני ממשיכה בסדרת המאמרים על אחותי נכת הנפש, הלוקה בסכיזופרניה, ובהשפעתה על חיי. לחצו כאן לארבעת הפרקים הקודמים. תמיד ידעתי שזה יבוא. יבוא היום שאני ואחותי נצטרך לטפל באחותנו הגדולה, נכת הנפש. שהיא תיפול עלינו. ידענו, ודחקנו את הקץ. ידענו והדחקנו והמשכנו בחיינו. זו הייתה מין ידיעה מעורפלת בזמן שחגגנו על החיים, ואכן חגגנו, ובגדול.   הבנו שניצלנו מגורל ...

    נראה לי שחצי אומה לפחות, ואולי יותר, צופה כבר כמה שנים בסקרנות ובלבול בתופעה שקרויה "גואל רצון". גם אני שוברת כבר כמה שנים את הראש בנוגע לתופעה המוזרה הזו, השונה מכתות אחרות, ואפילו מקהילות כמו המורמונים, שנוהגים ריבוי נשים כבר שנים רבות. בעקבות הכתבה (הלא מוצלחת, אגב) ששודרה בערוץ 10, ובעקבות הראיון איתו שנערך באולפן של דרוקר ושלח, ...

  אני ממשיכה בסדרת המאמרים על אחותי נכת הנפש, הלוקה בסכיזופרניה, ובהשפעתה על חיי. זו הרשימה הרביעית בסדרה. למי שפספס את הרשימות הקודמות, נא ללחוץ כאן.   עד לפני שנתיים אחותי הייתה התינוקת של אמי. אמי ואבי המשיכו לטפל בה כמו בתינוקת, ומעולם לא נתנו לה את האפשרות להתבגר, להיות אחראית לעצמה, לטפל בעצמה, מתוך הנחה שהיא לא מסוגלת לכך. ...