כשהייתי צעירה יותר היה לי תסביך גיל. כל הזמן רציתי לדעת בני כמה אנשים כדי לדעת אם אני נראית צעירה מהם. בגלל זה ליאור אחייני האהוב היה מסתלבט עלי לא פעם ולא פעמיים, וכשהייתי בת 30 הוא אמר שמעתה והלאה אני בת 49 לנצח. הייתי צוחקת ומוחה, והוא היה ממשיך לקנטר אותי עם המבט השובב והמתוק שלו. את האמת, עד ...

הייתי בת אחת עשרה וחצי. הלכתי עם אחותי לקנות מכנסי ג'ינס ברחוב דיזינגוף. נכנסו ל"מבריחה". הסתכלנו קצת בדגמים, ומיד בא המוכר והתחיל להציע את זה ואת ההוא. המבט שלו היה לי לא נעים כבר מההתחלה, ואמרתי לאחותי שאני רוצה ללכת, והיא אמרה שבכל זאת ניתן לו להראות לנו את כל הדגמים.   אז הסכמתי בלית ברירה, למרות שלא הרגשתי שם ...

הייתי אז בסוף שנות העשרה שלי. גיסתי שהיתה החברה הכי טובה שלי הייתה באמצע שנות העשרים שלה. והיינו עושות כל מיני תעלולים, ומתפרעות, ויורדות על אנשים, ומפלרטטות המון, ומבלות בכל מיני דברים בלי שאף אחד יידע. היינו צעירות, וחסרות אחריות, וכוסיות, ושזופות, ופרועות, וחשבנו שהעולם מונח בכף היד שלנו.   קרענו את חוף הים, וקרענו את הרחובות, ומדדנו את כל ...

  ביומיים האחרונים אני צופה בהתפעמות בדרמה מרגשת במגרש החנייה. גוזל של עורבים נפל כנראה מהקן ושבר מעט את הכנף שלו, ומאז הוא מסתובב כה וכה במגרש החנייה, צווח בקולי קולות להוריו ומתקשה לעופף בחזרה לעץ.   הוריו מעופפים רוב הזמן למעלה או עומדים על העצים או על הגדר של החנייה המקורה, ומוודאים שהוא בסדר. מדי פעם הם צוללים אליו והוא ...

  אבי נולד וגדל בשכונת נחלת ציון שבירושלים בראשית המאה ה-20. להגיד שמשפחתו הייתה ענייה מרודה יהיה מחמאה. הם היו למטה מזה, בעיקר שכסבי מת כאשר אבי היה רק בר-מצווה, ואמו עדיין מטופלת בתינוק ותינוקת יונקים. כמעט בן 13 הלך אבי לעבוד בשוק, ואחר כך בחנות גלנטריה קטנה. אמו תפרה פרוכות והכינה ציציות לאדוקים כדי להוסיף עוד הכנסה קטנה למשפחה. ...

  למזלי, בשכונה שלי לא מגלים פטריוטיזם מעיק, וביום העצמאות יש יותר דירות בלי דגל שמשתלשל ממרפסתן כמו איבר מדולדל שגמר את הקריירה, מאשר מרפסות שמציגות גאון לאומי מגוחך שמזדקר באמצעות סמלים ודגלים. אבל בשכונה שממול הבית שלי, מעבר לגינה הציבורית הקטנה, הגאון הלאומי נדחק בכוח לפה. זוהי שכונת וילות מנומנמת ויקרה, שמזכירה מאוד את השכונה הסמלית ונטולת השם ברומן ...

לאחרונה קיבלתי במייל איום מקורי במיוחד. מעת לעת אני מקבלת כאלה, בעיקר על הרשימות שלי נגד ילודה אוטומטית, ובייחוד כשמדובר במחלות נפש ובבעיות נפשיות כבדות משקל. לאחרונה, בעקבות הרשימה שלי בנושא באנתולוגיה "פשוט זה לא", הזרם גובר.   הפעם איחלו לי למות מסרטן. והכול בגלל שאני טוענת שישנם מקרים שבהם אנשים צריכים להימנע מלהביא ילדים, בגלל שרק רע ייצא מזה. ...

  לא מזמן ראיתי סרט צרפתי מצוין בשם "אנה מ." על בחורה שסובלת מארוטומניה. אני חושבת שכל הסרטים שאני זוכרת על הנושא הזה עוסקים בנשים. המזוכיזם קבור עמוק בלב של הארוטומניות האלה, ומזנק כשהן מדמיינות מאהב פוטנציאלי.   לא פעם שאלתי את עצמי למה נטפלים כאן רק לנשים. מה, אין גברים ארוטומניים? למה תמיד רואים בסרטים נשים שמדמיינות שמישהו אוהב ...

  זו לו פרובוקציה, בחיי. אלו הם רק הרהורים שיש לי לפעמים בנוגע למשא הזיכרון של השואה, שיש על גבי האנשים בארץ הזו. קראתי את מה שכתבה אליענה על ההנצחה והזיכרון, ודיברו שם על איך צריך ואיך לא צריך להנציח ולזכור. וגם אני מתלבטת בזה.   אז בטוח שצריך, השאלה היא איך.   אני גם לא יודעת מה יודעים היום ...

  בשכונת ילדותי, מה שקרוי היום הצפון הישן של תל אביב, ליד מלון הילטון, חיו לא מעט ניצולי שואה. היו שתי אחיות, שלאחת מהם הייתה "יד יבשה", שלא ידענו מה זה אומר, ודי פחדנו מההגדרה, והן קצת הפחידו אותנו האחיות העגומות האלה. והיה זוג שקט ונחבא אל הכלים שגר בבית הקטן שלידנו, ולא ידענו עליהם הרבה חוץ מזה שהיו ניצולי ...