יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".

       סוף סוף עושים כבוד לחתולים. בתערוכת החתולים במוזיאון ארץ ישראל יש תמונות, ספרים, פסלים וסרטים על חתולים: אושר לכל חתולאי מהבטן והזנב. רק חבל שבחוץ נתקלים בישראלי המכוער, שבועט בחתולים הנקרים על דרכו. הרשימה פורסמה  בירוק נושך NRG מעריב. לרשימה שפורסמה היום, "תשרפו אותי וזהו", ירוך נושך NRG מעריב                                          החתול שהיה פעם אימי ותמיד אימי החתול שהיה תמיד חתול ...

     מוזר, אבל במהלך חיי, היו לי שנים של סופרים מארצות שונות. כאילו חילקתי את הסופרים לפי ארצות מוצאם. נראה לי שזה קרה בשל איזו התמכרות קלה שלי. אם התאהבתי בסופר מארץ מסוימת, ישר התחלתי לקרוא את יתר בני עמו הסופרים, במין בולמוס מוזר.    בנעוריי הייתי מטורפת על האמריקאים: ונוגוט, אפדייק, מלמוד, כל אותם סופרים שהיו נורא אופנתיים ...

מפני שרציתי להיות כמותו  שעירה ומלאת ערגה   טוויתי לעצמי פרווה   יצקתי ממי השלייה על עורי   מוסכת אותם כמו רעל       אחר כך, שעיר וגמול,   יצא החתול   מתוך שירי "מחזור חיי חתול", שטרם ראו אור. כל הזכויות שמורות למחברת.

    התעוררתי עם פחד גדול מפני מות אימי. הלכתי לשטוף פנים והרגשתי את הפחד בחזה, וניסיתי לשחזר את שרידי החלום: היא בדירתי דווקא, חולה בליבה, אומרת שתלך לשכב על ספת-האהבה בחדר העבודה שלי, שהיה פעם פינת אוכל. אני חושבת לעצמי איזה מין מקום לא נוח לישון בו, ספת-אהבה, ומביאה את המדחום למדוד לה חום. והמדחום סדוק, או בעצם נשבר, ...

       בנערותי, ראיתי לפעמים את חנוך לוין מדשדש ברחוב, או עולה לקו 4 או 5. כנראה שגרנו באותה שכונה. פעם, הוא בדיוק עלה לפניי באוטובוס, ולפניו עלתה אישה בעלת ישבן. וזה נראה ככה: אני, נערה בת 14, עוקבת בעיניי אחרי חנוך לוין, שעקב בעיניו אחרי הישבן הדשן שהתרומם מעליו.      תוך כדי כך חשבתי על הסיטואציה המגוחכת ...

    לונה הייתה מייללת אל הלבנה   כורעת אל השוקת המהבילה, מטבילה   אחד אחד עשתה להם אמבטיה   טובה   חמה   אפילו יצקה קצת שמפו, לתינוק   שיהיו יפים וריחניים, גם במותם       לונה, שהיתה אימי, ילדה עם שיער שחור   עיניים חומות ופה קטן   לונה שמכרה ממתקים בכיכר   הייתה הורגת אותם אחד ...

   פרק מתוך הרומן "סוף סוף רומן" (הוצאת חרגול) על הספסל בגן כל מה שהיא ידעה, זה שהיא הולכת לנשק לו את הצורה ברגע שיגיע. הוא יגיע? שאלת השאלות. בהתחלה זה היה שש, אחר–כך שבע וחצי, ועכשיו עוד מעט תשע. מנסה להיזכר: הוא אמר בסביבות שבע–שבע–וחצי? אבל אפילו בשעון–קיץ זה יוצא כבר כמעט חושך. התחלחלה: אם יבוא, היא עלולה לא ...

    כשהייתי בטירונות, הייתה איתי בתו של סופר ידוע. כולם התלחששו שהיא הבת של ההוא, הסופר. השיא היה כשהוא בא לבקרה בשבת, ביום הורים. אז געשו היטב הרגשות בבסיס.      באותם ימים מאוד הערצתי את הסופר הזה. אהבתי את רשימותיו וספריו. גם אני מאוד התרגשתי מבואו. במהלך חודש הטירונות הזדמן לי לשוחח עם בתו כמה וכמה פעמים, ובכל ...

    למירי פליישר זה הבית גרים בו שניים   פלאיים, פראיים   אוהבים את האישה   האישה ששרה בלילות   הם חומקים לתוכה מבלי שתרגיש   קטיפה ועשב ריחם   לב ופלדה מגעם   הם נעשים עבורה כל שתרצה     ואם היא בורחת   והיא ידועה כבורחת   ואם היא עייפה   האישה ששרה בלילות     ואם ...

    מי ימנה חמודותיו של חתול   בטנו הרכה   לחיו הקטיפתית     שפמו הזע חרש בלילות   לאתר לטאה משרכת דרכיה     ניע זנב בתנועה מילימטרית   או עיקול הגב כגמל     מתיחת הגוו קדימה   בהשתחוויה דמיונית   או שמא זה רק חילוץ עצמות   כשל יוגיסט מיומן     מה ישווה לשכיבת החתול ...