יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".

   התכוונתי להעלות את הפוסט הזה בסוף השבוע, אבל אי מייל מאליענה: קריאה לחתימה על עצומה נגד כוונת משרד החינוך להוציא את לימודי הערבית מתוכנית הלימודים, הפכה אותו למאוד מאוד רלוונטי. אז הנה זה בא.  בשבוע שעבר הייתי בהצגה של אחד מתלמידיי בקמרה. בחור מתוק ומוכשר שהתנדב להופיע בהצגה של צעירים יהודים וערבים מאזור רמלה-לוד, יוזמה של עמותה מגרמניה, תנועת ...

(התנהלה בקול שקט ואינטימי, ובכל זאת שמעתי את כולה לאורך הנסיעה, רק אותו כמובן, לא אותה)     מאמי, איך את מרגישה?   אכלת?   אז למה שלא תלכי מחר לעבודה?   מה הם שובתים?   וואלה???   לא, אני גומר מאוחר.   התרחצת?   כן, אני עוד צריך לנסוע להורים.   וואלה?   מה את עושה עכשיו?   היא ...

  הנה עוד סיפור ילדים שכתבתי, מתוך אותו קובץ לא גמור "אני אוהב את המיטה שלי". בזמנו חששתי שהעיסוק בגופניות בוטה, למרות שילדים מתים עליו, יתקבל כ"לא חינוכי" בהוצאות ספרים. אשמח למשוב. מאז ומתמיד אהבתי לשכב מתחת לשמיכות, להריח את הפוקים המשתחררים בעדינות ומתקבצים בחום נעים, צמוד צמוד לגוף. תמיד אני מציץ מתחת לשמיכה, לראות אולי הפעם ייצאו לי גם ...

  אומי הציעה פרויקט כרית. אני לא מתחברת לכריות, מה לעשות. אבל לעומת זאת אני מעריצה גדולה של מיטות. מתודעת מיטה לא יכולתי לכתוב, כי צר עולמי כעולם נמלה, ותודעת מיטה גדולה עליי, למרות שאצלנו בקמרה נותנים את זה כפרוייקט כתיבה לתלמידים. אז נזכרתי בסדרת סיפורי מיטה לילדים שכתבתי פעם, שלא ראו אור כי לא סיימתי לכתוב אותם מעולם. אולי הפעם…  עיר ...

  שמונה בבוקר בבומביי האפרורית. הבוקר הראשון שלי בהודו. אחותי שולמית ואני יוצאות מהמלון לקנות ארוחת בוקר טעימה: אגוז קוקוס נפלא שאת מימיו אשתה בתאווה כל החודש וחצי שלנו בהודו. אנחנו עומדות ליד מוכר הקוקוסים שמכשיר את הפרי לשתייה. עד שהוא גודע את כיפת הפרי בגרזן ומחורר חור לקשית, אני מביטה סביב בעיר שאחותי המנוסה הזהירה אותי מפניה. אני לא ...

עוד בעמדי בתחנה, שמעתי את האם והבת צווחות זו על זו בקולי קולות. רק שלא יישבו לידי, חשבתי מיד, אין לי כוח לדרמות ארגנטינאיות. כמובן, הן ישבו בספסל לידי, איך לא. כל הדרך נאלצתי לשמוע אותן מתקוטטות כמו אם ובתה המתבגרת. ואיזה מתבגרת? היה רגע בו הבחורה צווחה על אמה: "איך אני, אישה בת 33 צריכה ללמד את אימא שלי איך ...

תמיד הרגשתי שבאתי מבית של משוגעים. אימא שלי ואחותי המשוגעת תמיד צווחו זו על זו. הייתי שומעת אותן כבר כאשר עליתי מאבן גבירול דרך פרופסור שור לבית שלנו באפשטיין. ידעתי שבעוברי ברחוב, אף אחד לא יודע שאני מהמשפחה המטורפת הזו, אבל תמיד חשתי מין בושה פנימית, אולי בכל זאת יזהו שאני קשורה לצעקות שבקעו מהקומה הראשונה.      פעם, כשנשמעו ...

  שופרסל יצאה בחוברת האחרונה שלה בקמפיין לסופרמרקט הראשון שהוקם בארץ, רחוב בן יהודה בתל אביב, שנת 1958. איזו נוסטלגיה. תביטו בפרסומות החומות מרוב יושן, ולא תתגעגעו? גם אם לא חייתם אז, אני למשל נולדתי רק כעבור שנתיים, אבל הגעגוע למשהו שעבר מהעולם, איך להגיד, מפכה בלב. מין נעימה נוסטלגית, מוזיקת מעליות, כרוז של פעם, פינת המבצעים, מזכיר לי את ...

    בעקבות הפוסט "זיון או משגל?"   בשנת 1992 פגשתי בפסטיבל הקולנוע באוברהאוזן שבגרמניה מבקר קולנוע מזרח גרמני לשעבר. זה היה שלוש שנים אחרי נפילת חומת ברלין. הוא עדיין גר במזרח העיר, אבל העיתון שבו עבד כבר לא היה "מזרח גרמני".      הרבה צחוקים העברנו בשבוע הפסטיבל, בו שנינו היינו שופטים מטעם תא מבקרי הקולנוע הבינלאומי. אבל שיא ...

   לשירה ומחשבות כחובבת סל הגלולות ממשפחת ה-SSRI, בכל פעם שצווחים או לוחשים לי באוזן: "זהירות, סמים!" או, את האמירה השגורה: "זה סם בדיוק כמו כל סם אחר", אני עולה על טורים.       האם ברגע שאתם לוקחים נורופן או אופטלגין לכאב ראש, אתם מתמלאים איזו אימת סמים? האם הכדורים שלכם נגד לחץ דם, כולסטרול, כאבי פרקים וכו', גורמים לכם ...