צמחי מעזבות כותב
אומברטו ג’ינאטי, זייפן האמנות השני בטיבו בעולם, שקם לתחייה שש שנים אחרי שנרצח באכזריות בידי שודד דרכים שלא ידע דבר על אומנותו, ישב בכורסא בקצה החדר ליד החלון, שאבק וגשם ואור עשו בו מעשים קסומים, ואמר:
"פרשתי מן העולם כדי לנסות להבין מדוע טעמו הופך דל ומבחיל ככל שמצטברות השנים על גופו של אדם כאבק על חלון."
"ומדוע חזרת"? שאלתי.
"כדי לברר את צבעי הרוחות, הרוחות הראשיות ורוחות המשנה".
נפלה שתיקה.
"כחול פרוסי", אמרתי לבסוף.
"הכחול הפרוסי עדיין לא הומצא"
"1704 היום או 1710"?
ג’ינאטי לא אמר דבר.
אשתו הצעירה של ג’ינאטי, ד. וולף, באה מן המזרח עם מגש ועליו שתי כוסות של תה רותח.
"צבעו של אדם" אמר לבסוף, לאחר שנשף פעמים מספר על הכוס המהבילה כדי לצננה, "הוא צבעה של הרוח שנשבה ברגע הולדתו".
ד. וולף הגישה לנו שמונה אצבעונים קטנים מצמר, מדריכה אותי כיצד להרכיבם על קצות אצבעותיי, שלא ייכוו.
"אל תמתח אותם בחזקה, הם עדינים מקורי עכביש", חייכה.
למרות כיעורה, היה בחיוך של ד. קסם. מאז שנישאה לג'ינאטי לא ידעה יום אחד של דאבה. כמה צער ייגרם לה כשיקרע אחד האצבעונים!
"לילות רבים", אמר ג'ינאטי כשיצאה, מחייך באהבה. "בחוץ, בקור. נשענת על גדר העץ הרופפת של סוגר האיילים. בגשם. בשלג."
התחלתי לחבב אותו, למרות ד. חשבתי: חבל שנרצח.
"זאת לא הייתה הטעות שלי, דוגמת המשבצות", אמר לפתע, אחרי שתיקה ארוכה עוד יותר. הוא טבל את הכפית בתחתית הספל ומצץ ממנה בשקט את שאריות הסוכר הספוג בתה. יש אומרים שהכובע עם דוגמת המשבצות הוא שחרץ את גורלו. ג'יני, מורו של ג'ינאטי, היה אחראי לכך: כובע המשבצות של אציל לא חשוב מפדואה, בציור שכמעט ונמכר כמלאכתו של ליפי עצמו, שלא היה, כך התברר, אלא רפליקה של ברט שחקנים אופנתי מן השנים שלפני המלחמה הגדולה.
"האם ידעת את מקורו של הביטוי "יקל לבבכם?" שאל ג'ינאטי, מקנח באצבעו את גרגרי הסוכר האחרונים שדבקו לדפנות הספל.
"קל לבב זה לא בעברית", אמרתי. נעשה חם למרות שהשמש שקעה. כך הוא, חשבתי, החורף בארצות הזרות.
נהדר
בכנות, לא הבנתי אבל קראתי, אהבתי ונמשכתי בעבותות קסם
הוספתי לינקים… מקווה שהקסם ימשיך
האמת? שיטית בי. פתחתי קונקורדנציה לוודא מאיפה זה באמת "יקל לבבכם", ולא מצאתי.
מישהי לימדה אותי פעם על ירוק בקבוק, אבל כחול פרוסי? כנראה כך נראה באמת חורף בארצות זרות. עושה לי חשק לכתוב על החורף, לכשאחזור.
יש כחול פרוסי, והוא מרתק מאד. הנה:
http://www.cabinetmagazine.org/issues/31/pendle.php
חזור(י) בשלום.אין כאן חורף, אבל גם בפריסקו לא ממש
נהדר זהר.
המלצתי ב-פרוזה
תודה רבה (על ההמלצה ועל הלינקים באתר)