צמחי מעזבות כותב
1
אף שחם מאד בטיחואנה נמשך הסרט כמעט עשרים וחמש דקות. רק בסיומן הופך גוש הקרח שראינו בתחילתו לכתם כהה קטן מאחורי ראשו של האיש השוכב עירום על שפת המדרכה הסדוקה, ולידו כלב, צמיג משאית קרוע, ושיח הדומה להרדוף.
2
הפעמון המשיך לצלצל גם כשנעלמה הכבשה האחרונה, ואיתה הגבר המזדקן שנהג בהן, גבר שראינו תמיד רק מגבו. מיד אחר כך הופיעו כבשים חדשות לגמרי.
3
המסך מחולק לשניים. בשני חלקיו צועד איש צעיר ולא מגולח ברחובה של העיר כשהוא מנופף אקדח. זהו אותו האיש, אותו האקדח, וכנראה גם אותו הרחוב, אך במסך שמשמאל מתקדם הצעיר לאט יותר ותנועותיו חדות, כמנסה להסיר ממחשבתו דבר מה רע ולא נכון.
4
מדי פעם חוצה כלב שחור קטן את השביל, מימין לשמאל, סמוך לפסגה. זו כנראה הנקודה הגבוהה ביותר אליה הגענו עד עתה.
5
מכונית ירוקה-כהה של משטרה עוצרת, ושוטר תופס את האיש שמשמאל בעורפו ומכניס אותו פנימה. האיש שמימין ממשיך ללכת, מרגיש עכשיו הרבה יותר קל. כשנעלמת מכוניתם של השוטרים מעבר לעיקול הוא זורק את האקדח אל תעלת הביוב שבצד הדרך, וזה מתגלגל ונופל אל תוך עגלת תינוק ישנה, שלה גלגל אחד בלבד.
6
באזור טוב יחסית של העיר מנסה חיפושית פולקסוואגן אדומה לטפס במעלה שביל עפר תלול שבפסגתו וילה מתפוררת עם גדר עץ וצאלון. שתי תיבות מתוך סמבה שהייתה פופולארית כאן מאד בשנות השבעים המאוחרות מתפרצות בכל פעם שעולה החיפושית האדומה, ודועכות כשהיא גולשת בחזרה, תמיד קצת יותר נמוך. מדי פעם חוצה כלב שחור את השביל, משמאל לימין.
7
אם כך, אני שואל את הנערה הדקה שלפני, היש הרדופים בטיחואנה?
זהר הי,
ואני שואל – היש עוד כותב המביא כך לידי ביטוי את הרנדומליות המוזרה והאבסורד שבהוויתנו?
היש עוד כותב המחדד כך את הקשר הבלתי הגיוני שבין הכאוס השרירותי (שלא ברור כלל מדוע הוא קיים ולא לא-קיים) לבין הסדר הכמעט מופתי הקיים במוזיקה ובטבע?
היש עוד מישהו שמבלבל אותנו עד כדי כך שאנו שואלים את עצמנו מה קיים באמת בדמיוננו ומה לא קיים שם באמת?
כרגיל אצלך, מעורר השתאות גוברת והולכת.
(הייתי בטיחואנה ולא עלה על דעתי – וגם לא דמיינתי – שאדרש לשאלת מציאות הרדופים שם….)
ד"ש וברכות — צדוק
צדוק הי,
תודה רבה על המחמאות המוגזמות-מאד-אך-מהנות. ויש עוד כמה, כן… אחד לפחות אני מכיר אישית.
לא הייתי בטיחואנה, אבל ראיתי את הסרט.
הקטעים נבטו מתוך התבוננות בעבודות וידאו של
Francis Alÿs