צמחי מעזבות כותב
הלכתי לבית המרקחת הפרטי האחרון בעיר, שנמצא בסמטה מאחורי הכלבו. הרוקח, צעיר במשקפי מצבט ישנים שדמה לשוברט בתמונה הידועה של אנגלשטרום (1786-1843), עמד בגבו אלי, מתעסק בארון זכוכית שמעליו צוירה גולגולת ונכתב משהו בלטינית שפירושו "רעל".
"הגוף שלי נרקב, יש לך משהו לזה?" אמרתי לרוקח. הוא סובב אלי לרגע את פניו בארשת מחאה על ההפרעה וחזר לעסוק בבקבוקים הלבנים, הגדולים, שבארון הזכוכית. שלוש דקות אחר כך נעל את הארון היטב, נעילה כפולה, ופנה אלי.
"יש לך מרשם?" שאל.
"אין רופא לזה. מי יתן לי מרשם?" הסברתי.
"בלי מרשם לא אוכל לתת לך אפילו אקמול פורטה," אמר הרוקח. מאחור נשמעו נביחות של כמה כלבים שעסקו בקפידה בריב הראשון של הערב. "אפילו את הקודאין הוציאו אל מחוץ לחוק".
הרוקח נכנס לחדר אחורי קטן, אבל מייד יצא שוב וחזר לעיסוקיו בארון עם הלטינית, הגולגולת והבקבוקים הלבנים; אני שהיתי שם עוד דקות מרובות, מחכה. לאחר שעברו הדקות המרובות התכופפתי לשרוך את נעלי. קמתי, אלא שכמה אגורות נפלו מכיס החולצה כשהתכופפתי, וירדתי שוב להרימן. שתיים מהן הצלחתי לתפוס מייד, אבל השלישית נמלטה ממרצפת למרצפת ולא עלה בידי, לא בין אגודל לאצבע ולא בין אצבע לאמה: וכך כפוף הייתי מעל הרצפה, מדדה כקוף ממרצפת אל מרצפת, דקות מרובות.
קמתי לבסוף כשהמטבע בידי. הרוקח כבר לא היה שם, ונראה שנכנס שוב לחדר הקטן, האחורי. ישבתי על כסא ישן מעץ לבוד זול שעמד בפינה ושלפתי מאחד המדפים עלון הסברה ברוסית לתרופה חזקה במיוחד לכאב גרון. נופפתי בעלון מול פני והחזרתיו אל המדף, שבו סודרו בשורה הרבה עלונים כאלו, בשלוש או ארבע שפות שונות, כל שפה בכתב אחר.
קמתי והלכתי: לא היה לי שם מה לעשות עוד. ממש כשיצאתי עמד מישהו בפתח החדר האחורי, לא הרוקח היה זה אלא אישה, לראשה שביס כשל נשים הולנדיות עתיקות ובידה כפית או מזרק. מכיוון שרחקתי כבר, לא יכול הייתי לדעת בביטחון.
כשהגעתי לכביש עצרתי והנחתי למכוניות שיחלפו. לידי הופיע ילד קטן. נתתי ידי בידו ועברנו יחד את הכביש. חשבתי שלא ברור אם אני הוא זה שעזר לו לחצות את הכביש או שמא הוא זה שמילא את חובתו היומית כצופה והעביר איזה זקן שהניח לפניו מזלו הטוב. לימים נודע לי שהיה זה בנם של הרוקח והרוקחת: אולי דרכו הייתי מצליח להשיג את הדבר שהתכוונתי אליו.
ישבתי על שפת המדרכה, ואולי על הכביש, וגבי מופנה לשדה. סובבתי את ראשי. עכשיו ראשי, שכמי, ואחת מידי, איני זוכר אם הימנית או השמאלית, מופנים אל השדה, ואילו ידי האחרת, שתי רגלי והשכם השנייה – אל הכביש. כך ישבתי דקות אחדות, מדמה שזאת תנוחה מיוחדת של יוגה, שהמצאתי לבד ובעצמי. תמיד אמרו לי שיוגה תהיה טובה בשבילי, גוף ונפש.
זהר הי,
הגותי ויפה (ולשם שינוי לא מחייב שימוש בגוגל…). נראה לי כי "בנם של הרוקח והרוקחת" יתאם יותר.
ד"ש וברכות — צדוק
תודה, צדוק – חוץ מואלזר, ספגתי כאן קצת מ"עמוד שניים ליום".
זה נכתב ע"י רוברט ואלזר ?
מוזר לי, מישהו שקרא את ספרי "אני והעיר הקדושה" נשבע לי שזה מזכיר מאד את כתיבתו של ואלזר,
ואז ניסיתי וקראתי קצת, והתאהבתי.
חבל שאי אפשר להשיג אף אחד מספריו כרגע.
הי רונית – ואלזר אכן ראוי לאהבתך ולהערצתך, אבל הקטע הזה הוא שלי, ומוקדש לו. לאחרונה יצא תרגום חדש של טקסטים בפרוזה שפוענחו מתוך כתב היד המיקרוגראפי שלו. שני קבצים נוספים של טקסטים בפרוזה תורגמו לאנגלית לפני כמה עשורים. לעברית תורגמו, ככל הידוע לי, שניים מן הרומאנים.
אוקיי,
חשבתי שאולי זו גרסא עכשווית לאיזה סיפור שלו (עם האקמול פורטה והקודאין..), אז שאפו.
ו"יאקוב פון גונטן" ו"עוזר לכל עת" – חיפשתי אותם הרבה, יצאו בעם עובד ואין להשיגם מזמן.
אני אוהבת את העיסוק בפרטים הקטנים ואת הערפול המכוון.
תודה! מומלצים (לא פחות מהרומנים) הם הטקסטים הקטנים שלו. נאמר לי שמבחר מתוכם עומד לצאת לאור בקרוב בתרגום עברי
עוכר שלווה, אבל עוכר באופן שלֵו. זה גם נקרא במעין תנועה טקסטואלית מדיטטיבית, אם אני מצליח להבהיר עצמי. מחול תודעתי של גוף ונפש (אולי כמו אצל ואלזר) למן ראשית הפוסט ועד סופו.
(ואשמח אם תוכל להסביר להדיוטות כמוני את מקור ההשראה הואלזרי הממוקד).
הי ש.מ.
תודות!
מקור ההשראה אינו טקסט ספציפי, אלא רוח הטקסטים הקצרים שלו (שאני מכיר בעיקר בתרגום לאנגלית), כפי שאני תופס אותה. "עוכר שלווה באופן שלו" הוא תיאור מצויין, חודרני, של ואלזר, ואם אכן זה הרושם שהקטע מעביר, כנראה שהצליח להעביר משהו מרוחו של השוויצרי המוזר.
למי שתוהה מי זה בכלל, חפשו
Robert Walser
לפי רוברט מוסיל, ואלזר הוא אבי הנוסח הקפקאי.
זהר הי,
עתה אני מבין כמה נאיבי הייתי לחשוב כי הפעם ניתן לוותר על הגוגל….
ותודה תודה על דבריך — צדוק
היי זהר, עכשיו אני כבר ממש בטוחה שאנו מאותו בית מדרש
לראשונה קראתי את "המשרתת" בתרגומו של פנחס שדה ב"פרוזה" של יוסי קריים
והנוסח הזה גם פורסם במעורר 2 ומאז אני מתגלגלת כיתומה שוויצרית התרה אחר כל תרגום שלו
והלילה גיליתי שיש לי גם אח….
ומה, שולמית,עד עכשיו לא היית בטוחה? 🙂
חפשי את התרגומים לאנגלית. קובץ דו-לשוני חדש של קטעים שפוענחו לאחרונה מכתב הקצרנות המיקרוסקופי שלו יצא השנה בארה"ב. בעברית עומד לצאת בקרוב מבחר מן הטקסטים הקצרים.
אהבתי את הסיפור, אתה כותב מחונן. מחכה לספרך החדש.
בברכה, גיורא
תודה רבה, גיורא. אני שמח בהצלחת ספרך!
אהבתי מאוד, יוצר תחושות לא מוגדרות אבל מאתגרות
שמחתי לתגובתך, חני. תודה. מקווה שנעמוד באתגר (הזה ובאחרים).
היי זהר
קונפליקט ידוע, אתה רוצה תרופה, והוא רוצה מרשם.
ובסוף אתה עושה יוגה, מענין אם הרוקח יודע לעשות יוגה או שהוא לוקח תרופות בלי מרשם.
להתראות טובה
אכן… וזאת לא באמת יוגה. זאת הזיית יוגה.
להתראות!
אווירה קפקאית משהו מרחפת על הספור האניגמטיות שלו חלק מהקסם
תודה, חנה, על הקריאה הקשובה והאוהדת. האווירה הקפקאית היא אווירה ואלזרית – ואלזר הקדים את קאפקא (רוברט מוסיל אמר על סיפוריו הראשונים של קאפקא שפורסמו "זהו סופר מן הסוג הואלזרי")
קטע יפה, נוגה, משאיר אותי גם בגובה המדרכה. ועושה חשק לחפש לקרא את נותן ההשראה.
תודה על התגובה, לוסי. אכן מאד מומלץ לחפש את המקור, אם במקורו (גרמנית) ואם בתרגום (עברית, אנגלית – בטוח שיש גם בספרדית)
לא ידעתי שלרוברט ולאזר יש גם טקסטים קצרים. מעניין לקרוא אותם. לפני שנים רבות רבות קראתי רומן שלו בשם "עוזר לכל עת" – היום אני לא זוכרת מכך דבר, אולי זה בדיוק הזמן לשוב לרומן הזה. אומרים שבעצם קפקא כתב בסגנון ואלזריאני כי בעצם רוברט ואלזר הקדים אותו עם הסגנון הקפקאי (כלומר הואלזריאני). חוץ מזה תמיד כיף לקבל למייל טקסטים כל כך יפים של זהר איתן.
תודות וברכות, אילה. יש לואלזר המון טקסטים קצרים, מפסגת הספרות המוזרה, אבל מעטים תורגמו לעברית (יש 3 קבצים בתרגום לאנגלית).